Genesis Chapter 3 ‫אשית‬

ִׁ ‫בְּ ֵר‬
‫קֹול יְׁהוָה‬-‫ח ַוי ְִּׁש ְׁמעּו ֶאת‬ 8 And they heard the voice of the
LORD God walking in the garden
‫ֹלהים ִּמ ְׁתהַ לְֵּך בַ גָן לְׁרּוחַ הַ יֹום‬ ִּ ֱ‫א‬ toward the cool of the day; and the
‫ַוי ְִּׁתחַ בֵּ א הָ ָאדָ ם וְׁ ִּא ְׁשּתֹו ִּמפְׁ נֵּי‬ man and his wife hid themselves
:‫ֹלהים בְׁ תֹוְך עֵּ ץ הַ גָן‬ ִּ ֱ‫יְׁהוָה א‬ from the presence of the LORD God
amongst the trees of the garden.
-‫ֹלהים ֶאל‬ ִּ ֱ‫ט ַו ִּי ְׁק ָרא יְׁהוָה א‬ 9 And the LORD God called unto the
man, and said unto him: 'Where art
:‫הָ ָאדָ ם וַי ֹּאמֶ ר לֹו ַא ֶיכָה‬ thou?'
‫קלְָׁך שָ מַ עְׁ ִּּתי בַ גָן‬
ֹּ -‫י וַי ֹּאמֶ ר ֶאת‬ 10 And he said: 'I heard Thy voice in
the garden, and I was afraid, because
:‫עֵּ ירֹּם ָאנֹּכִּ י ו ֵָּאחָ בֵּ א‬-‫ירא כִּ י‬
ָ ‫ו ִָּא‬ I was naked; and I hid myself.'
‫יא וַי ֹּאמֶ ר ִּמי ִּהגִּ יד לְָׁך כִּ י עֵּ ירֹּם‬ 11 And He said: 'Who told thee that
thou wast naked? Hast thou eaten of
‫יתיָך‬ ִּ ִּ‫הָ עֵּ ץ אֲ שֶ ר צִּ ּו‬-‫ָא ָּתה הֲ ִּמן‬ the tree, whereof I commanded thee
:‫ ִּממֶ ּנּו ָא ָכל ְָּׁת‬-‫לְׁבִּ ל ְִּּׁתי אֲ כָל‬ that thou shouldest not eat?'
‫יב וַי ֹּאמֶ ר הָ ָאדָ ם הָ ִּאשָ ה אֲ שֶ ר‬ 12 And the man said: 'The woman
whom Thou gavest to be with me,
-‫לִּי ִּמן‬-‫נ ַָת ָּתה עִּ מָ ִּדי ִּהוא נ ְָׁתנָה‬ she gave me of the tree, and I did
:‫אכֵּל‬ ֹּ ‫הָ עֵּ ץ ָו‬ eat.'
‫ֹלהים ל ִָּאשָ ה‬ ִּ ֱ‫יג וַי ֹּאמֶ ר יְׁהוָה א‬ 13 And the LORD God said unto the
woman: 'What is this thou hast
‫ז ֹּאת עָ ִּשית וַּת ֹּאמֶ ר הָ ִּאשָ ה‬-‫מַ ה‬ done?' And the woman said: 'The
:‫אכֵּל‬
ֹּ ‫יאנִּי ָו‬
ַ ‫הַ ּנָחָ ש ִּה ִּש‬ serpent beguiled me, and I did eat.'

Genesis Chapter 4 ‫אשית‬

ִׁ ‫בְּ ֵר‬
‫יטיב ְׁש ֵּאת וְׁ ִּאם‬ ִּ ‫ ֵּּת‬-‫ז הֲ לֹוא ִּאם‬ 7 If thou doest well, shall it not be
lifted up? and if thou doest not well,
‫יטיב ַלפ ֶַתח חַ טָ את רֹּבֵּ ץ‬ ִּ ‫ל ֹּא ֵּת‬ sin coucheth at the door; and unto
-‫שּוקתֹו וְׁ ַא ָּתה ִּּת ְׁמשָ ל‬ ָ ‫וְׁ ֵּאלֶיָך ְּׁת‬ thee is its desire, but thou mayest
:‫בֹו‬ rule over it.'

‫הֶ בֶ ל ָא ִּחיו‬-‫ח וַי ֹּאמֶ ר ַקיִּן ֶאל‬ 8 And Cain spoke unto Abel his
brother. And it came to pass, when
‫יֹותם בַ שָ דֶ ה ַוי ָָקם ַקיִּן‬ ָ ‫ַוי ְִּׁהי בִּ ְׁה‬ they were in the field, that Cain rose
:‫הֶ בֶ ל ָא ִּחיו ַויַהַ ְׁרגֵּהּו‬-‫ֶאל‬ up against Abel his brother, and slew
him.
‫ ַקיִּן ֵּאי הֶ בֶ ל‬-‫ט וַי ֹּאמֶ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 9 And the LORD said unto Cain:
'Where is Abel thy brother?' And he
‫ָא ִּחיָך וַי ֹּאמֶ ר ל ֹּא יָדַ עְׁ ִּּתי הֲ שֹּמֵּ ר‬ said: 'I know not; am I my brother's
:‫ָא ִּחי ָאנֹּכִּ י‬ keeper?'

Numbers Chapter 12 ‫בְּ ִׁמ ְּדבַּ ר‬

:‫ ַאף יְׁהוָה בָ ם ַו ֵּילְַך‬-‫ט ַויִּחַ ר‬ 9 And the anger of the LORD was
kindled against them; and He
departed.
‫י וְׁ הֶ עָ נָן סָ ר מֵּ עַ ל הָ אֹּהֶ ל וְׁ ִּהּנֵּה‬ 10 And when the cloud was removed
from over the Tent, behold, Miriam
‫ִּמ ְׁריָם ְׁמצ ַֹּרעַ ת כַשָ לֶג ַו ִּיפֶן ַאהֲ רֹּן‬ was leprous, as white as snow; and
:‫ ִּמ ְׁריָם וְׁ ִּהּנֵּה ְׁמצ ָֹּרעַ ת‬-‫ֶאל‬ Aaron looked upon Miriam; and,
behold, she was leprous.
‫מֹּשֶ ה בִּ י‬-‫יא וַי ֹּאמֶ ר ַאהֲ רֹּן ֶאל‬ 11 And Aaron said unto Moses: 'Oh
my lord, lay not, I pray thee, sin upon
‫נָא ָתשֵּ ת עָ לֵּינּו חַ טָ את‬-‫אֲ ֹּדנִּי ַאל‬ us, for that we have done foolishly,
:‫נֹואלְׁנּו וַאֲ שֶ ר חָ טָ אנּו‬
ַ ‫אֲ שֶ ר‬ and for that we have sinned.
‫נָא ְׁת ִּהי כַמֵּ ת אֲ שֶ ר‬-‫יב ַאל‬ 12 Let her not, I pray, be as one dead,
of whom the flesh is half consumed
‫בְׁ צֵּ אתֹו מֵּ ֶרחֶ ם ִּאמֹו ַוי ֵָּאכֵּל חֲ צִּ י‬ when he cometh out of his mother's
:‫בְׁ שָ רֹו‬ womb.'
‫יְׁהוָה לֵּאמֹּר‬-‫יג ַויִּצְׁ עַ ק מֹּשֶ ה ֶאל‬ 13 And Moses cried unto the LORD,
saying: 'Heal her now, O God, I
}‫ {פ‬:‫ֵּאל נָא ְׁרפָא נָא לָּה‬ beseech Thee.' {P}

Numbers Chapter 14 ‫בְּ ִׁמ ְּדבַּ ר‬

‫נָא כֹּחַ אֲ ֹּדנָי‬-‫יז וְׁ עַ ָּתה ִּיגְׁ דַ ל‬ 17 And now, I pray Thee, let the
power of the LORD be great,
:‫כַאֲ שֶ ר ִּדבַ ְׁר ָּת לֵּאמֹּר‬ according as Thou hast spoken,
saying:
‫חֶ סֶ ד‬-‫יח יְׁהוָה ֶא ֶרְך ַא ַפיִּם וְׁ ַרב‬ 18 The LORD is slow to anger, and
plenteous in lovingkindness,
‫נֹּשֵּ א עָ וֹּן ָופָשַ ע וְׁ נ ֵַּקה ל ֹּא ְׁינ ֶַקה‬ forgiving iniquity and transgression,
-‫בָ נִּים עַ ל‬-‫פ ֵֹּּקד ֲעוֹּן ָאבֹות עַ ל‬ and that will by no means clear the
:‫ ִּרבֵּ עִּ ים‬-‫ִּשל ִֵּּשים וְׁ עַ ל‬ guilty; visiting the iniquity of the
fathers upon the children, upon the
third and upon the fourth generation.
 ‫נָא ַל ֲעוֹּן הָ עָ ם הַ זֶה‬-‫יט ְׁסלַח‬ 19 Pardon, I pray Thee, the iniquity
of this people according unto the
‫אתה‬ ָ ָ‫כְׁ גֹּדֶ ל חַ ְׁסדֶ ָך וְׁ כַאֲ שֶ ר נָש‬ greatness of Thy lovingkindness, and
:‫הֵּ ּנָה‬-‫לָעָ ם הַ זֶה ִּמ ִּמצְׁ ַריִּם וְׁ עַ ד‬ according as Thou hast forgiven this
people, from Egypt even until now.'
:‫כ וַי ֹּאמֶ ר יְׁהוָה סָ ל ְַׁח ִּּתי כִּ ְׁדבָ ֶרָך‬ 20 And the LORD said: 'I have
pardoned according to thy word.

Numbers Chapter 21 ‫בְּ ִׁמ ְּדבַּ ר‬

‫ֹּאמרּו‬
ְׁ ‫מֹּשֶ ה וַי‬-‫ז ַויָב ֹּא הָ עָ ם ֶאל‬ 7 And the people came to Moses, and
said: 'We have sinned, because we
‫ ִּדבַ ְׁרנּו בַ יהוָה וָבָ ְך‬-‫חָ טָ אנּו כִּ י‬ have spoken against the LORD, and
‫יְׁהוָה וְׁ יָסֵּ ר מֵּ עָ לֵּינּו‬-‫ִּה ְׁת ַפלֵּל ֶאל‬ against thee; pray unto the LORD,
‫הַ ּנָחָ ש ַוי ְִּׁת ַפלֵּל מֹּשֶ ה בְׁ עַ ד‬-‫ֶאת‬ that He take away the serpents from
us.' And Moses prayed for the
:‫הָ עָ ם‬ people.

Exodus Chapter 32 ‫שמֹות‬

ְּ
‫ל ַוי ְִּׁהי ִּממָ חֳ ָרת וַי ֹּאמֶ ר מֹּשֶ ה‬ 30 And it came to pass on the
morrow, that Moses said unto the
‫אתם חֲ טָ ָאה‬
ֶ ָ‫הָ עָ ם ַא ֶּתם חֲ ט‬-‫ֶאל‬ people: 'Ye have sinned a great sin;
‫יְׁהוָה‬-‫גְׁ ֹּדלָה וְׁ עַ ָּתה ֶא ֱעלֶה ֶאל‬ and now I will go up unto the LORD,
:‫אתכֶם‬ ְׁ ַ‫אּולַי אֲ כַפְׁ ָרה בְׁ עַ ד חַ ט‬ peradventure I shall make atonement
for your sin.'
‫יְׁהוָה וַי ֹּאמַ ר‬-‫לא ַויָשָ ב מֹּשֶ ה ֶאל‬ 31 And Moses returned unto the
LORD, and said: 'Oh, this people
‫ָאּנָא חָ טָ א הָ עָ ם הַ זֶה חֲ טָ ָאה‬ have sinned a great sin, and have
:‫גְׁ ֹּדלָה ַו ַיעֲשּו לָהֶ ם אֱ ֹלהֵּ י זָהָ ב‬ made them a god of gold.
‫אתם‬ ָ ָ‫ ִּּתשָ א חַ ט‬-‫לב וְׁ עַ ָּתה ִּאם‬ 32 Yet now, if Thou wilt forgive their
sin--; and if not, blot me, I pray
‫ ַאיִּן ְׁמחֵּ נִּי נָא ִּמ ִּספְׁ ְׁרָך אֲ שֶ ר‬-‫וְׁ ִּאם‬ Thee, out of Thy book which Thou
:‫כ ָָתבְׁ ָּת‬ hast written.'
‫מֹּשֶ ה ִּמי‬-‫לג וַי ֹּאמֶ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 33 And the LORD said unto Moses:
'Whosoever hath sinned against Me,
:‫לִּי ֶא ְׁמחֶ ּנּו ִּמ ִּספְׁ ִּרי‬-‫אֲ שֶ ר חָ טָ א‬ him will I blot out of My book.
‫הָ עָ ם ֶאל‬-‫לד וְׁ עַ ָּתה לְֵּך נְׁחֵּ ה ֶאת‬ 34 And now go, lead the people unto
the place of which I have spoken
‫ ִּדבַ ְׁר ִּּתי לְָך ִּהּנֵּה מַ ל ְָׁאכִּ י‬-‫אֲ שֶ ר‬ unto thee; behold, Mine angel shall
 ‫ֵּילְֵּך ְׁל ָפנֶיָך ּובְׁ יֹום פ ְָׁק ִּדי ּופ ַָק ְׁד ִּּתי‬ go before thee; nevertheless in the
day when I visit, I will visit their sin
:‫אתם‬ָ ָ‫ֲעלֵּהֶ ם חַ ט‬ upon them.'
‫הָ עָ ם עַ ל אֲ שֶ ר‬-‫לה ַו ִּיגֹּף יְׁהוָה ֶאת‬ 35 And the LORD smote the people,
because they made the calf, which
‫הָ עֵּ גֶל אֲ שֶ ר עָ שָ ה‬-‫עָ שּו ֶאת‬ Aaron made. {S}
}‫ {ס‬:‫ַאהֲ רֹּן‬

Exodus Chapter 34 ‫שמֹות‬

ְּ
-‫מֹּשֶ ה פְׁ סָ ל‬-‫א וַי ֹּאמֶ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 1 And the LORD said unto Moses:
'Hew thee two tables of stone like
‫שנִּים‬ ֹּ ‫ ֻלחֹּת אֲ בָ נִּים כ ִָּרא‬-‫לְָׁך ְׁשנֵּי‬ unto the first; and I will write upon
-‫הַ ֻלחֹּת ֶאת‬-‫וְׁ כ ַָתבְׁ ִּּתי עַ ל‬ the tables the words that were on the
‫הַ ֻלחֹּת‬-‫הַ ְׁדבָ ִּרים אֲ שֶ ר הָ יּו עַ ל‬ first tables, which thou didst break.
:‫שנִּים אֲ שֶ ר ִּשבַ ְׁר ָּת‬ ֹּ ‫הָ ִּרא‬
‫ִּית בַ ב ֶֹּקר‬
ָ ‫ב ו ְֶׁהיֵּה נָכֹון ַלב ֶֹּקר וְׁ עָ ל‬ 2 And be ready by the morning, and
come up in the morning unto mount
-‫הַ ר ִּסינַי וְׁ נִּצַ בְׁ ָּת לִּי שָ ם עַ ל‬-‫ֶאל‬ Sinai, and present thyself there to Me
:‫ר ֹּאש הָ הָ ר‬ on the top of the mount.
‫ ִּאיש‬-‫ ַי ֲעלֶה עִּ מָ ְך וְׁ גַם‬-‫ג וְׁ ִּאיש ל ֹּא‬ 3 And no man shall come up with
thee, neither let any man be seen
‫הַ צ ֹּאן‬-‫הָ הָ ר גַם‬-‫י ֵָּרא בְׁ כָל‬-‫ַאל‬ throughout all the mount; neither let
‫מּול הָ הָ ר‬-‫י ְִּׁרעּו ֶאל‬-‫וְׁ הַ בָ ָקר ַאל‬ the flocks nor herds feed before that
:‫הַ הּוא‬ mount.'

‫ ֻלחֹּת אֲ בָ נִּים‬-‫ד ַויִּפְׁ סֹּל ְׁשנֵּי‬ 4 And he hewed two tables of stone
like unto the first; and Moses rose up
‫שנִּים ַוי ְַׁשכֵּם מֹּשֶ ה בַ ב ֶֹּקר‬ ֹּ ‫כ ִָּרא‬ early in the morning, and went up
‫הַ ר ִּסינַי כַאֲ שֶ ר צִּ ּוָה‬-‫ַויַעַ ל ֶאל‬ unto mount Sinai, as the LORD had
‫יְׁהוָה אֹּתֹו ַו ִּי ַקח בְׁ יָדֹו ְׁשנֵּי ֻלחֹּת‬ commanded him, and took in his
hand two tables of stone.
:‫אֲ בָ נִּים‬
‫ה ַוי ֵֶּרד יְׁהוָה בֶ עָ נָן ַוי ְִּׁתיַצֵּ ב עִּ מֹו‬ 5 And the LORD descended in the
cloud, and stood with him there, and
:‫שָ ם ַוי ְִּׁק ָרא בְׁ שֵּ ם יְׁהוָה‬ proclaimed the name of the LORD.
‫ ָפנָיו ַוי ְִּׁק ָרא‬-‫ו ַו ַי ֲעבֹּר יְׁהוָה עַ ל‬ 6 And the LORD passed by before
him, and proclaimed: 'The LORD,
‫יְׁהוָה יְׁהוָה ֵּאל ַרחּום וְׁ חַ ּנּון ֶא ֶרְך‬ the LORD, God, merciful and
:‫חֶ סֶ ד וֶאֱ מֶ ת‬-‫ַא ַפיִּם וְׁ ַרב‬ gracious, long-suffering, and
abundant in goodness and truth;
 ‫ז ֹּנצֵּ ר חֶ סֶ ד לָאֲ לָפִּ ים נֹּשֵּ א עָ וֹּן‬ 7 keeping mercy unto the thousandth
generation, forgiving iniquity and
‫ָופֶשַ ע וְׁ חַ טָ ָאה וְׁ נ ֵַּקה ל ֹּא ְׁינ ֶַקה‬ transgression and sin; and that will
-‫בָ נִּים וְׁ עַ ל‬-‫פ ֵֹּּקד ֲעוֹּן ָאבֹות עַ ל‬ by no means clear the guilty; visiting
the iniquity of the fathers upon the
-‫ ִּשל ִֵּּשים וְׁ עַ ל‬-‫בְׁ נֵּי בָ נִּים עַ ל‬ children, and upon the children's
:‫ִּרבֵּ עִּ ים‬ children, unto the third and unto the
fourth generation.'
‫ח ַויְׁמַ הֵּ ר מֹּשֶ ה ַו ִּיקֹּד ַא ְׁרצָ ה‬ 8 And Moses made haste, and bowed
his head toward the earth, and
:‫ַוי ְִּׁש ָּתחּו‬ worshipped.
‫אתי חֵּ ן‬ ִּ ָ‫נָא מָ צ‬-‫ט וַי ֹּאמֶ ר ִּאם‬ 9 And he said: 'If now I have found
grace in Thy sight, O Lord, let the
‫נָא אֲ ֹּדנָי‬-‫בְׁ עֵּ ינֶיָך אֲ ֹּדנָי ֵּילְֶך‬ Lord, I pray Thee, go in the midst of
‫ע ֶֹּרף הּוא‬-‫ ְׁקשֵּ ה‬-‫בְׁ ִּק ְׁרבֵּ נּו כִּ י עַ ם‬ us; for it is a stiffnecked people; and
‫אתנּו‬ ֵּ ָ‫וְׁ סָ ל ְַׁח ָּת ַל ֲע ֹּונֵּנּו ּולְׁחַ ט‬ pardon our iniquity and our sin, and
take us for Thine inheritance.'
:‫ּונְׁחַ ל ְָּׁתנּו‬

2 Samuel Chapter 24 ‫מּואל ב‬

ֵ ‫ְּש‬
‫לִּי‬-‫גָד צַ ר‬-‫יד וַי ֹּאמֶ ר דָ וִּ ד ֶאל‬ 14 And David said unto Gad: 'I am in
a great strait; let us fall now into the
-‫יְׁהוָה כִּ י‬-‫ּנָא בְׁ יַד‬-‫ְׁמאֹּד נִּפְׁ לָה‬ hand of the LORD; for His mercies
-‫ ָאדָ ם ַאל‬-‫ַרבִּ ים ַרחֲ מָ ו ּובְׁ יַד‬ are great; and let me not fall into the
:‫ֶא ֹּפלָה‬ hand of man.'

‫טו ַוי ִֵּּּתן יְׁהוָה דֶ בֶ ר בְׁ י ְִּׁש ָר ֵּאל‬ 15 So the LORD sent a pestilence
upon Israel from the morning even to
-‫עֵּ ת מֹועֵּ ד ַויָמָ ת ִּמן‬-‫מֵּ הַ ב ֶֹּקר וְׁ עַ ד‬ the time appointed; and there died of
‫בְׁ ֵּאר שֶ בַ ע ִּשבְׁ עִּ ים‬-‫הָ עָ ם ִּמדָ ן וְׁ עַ ד‬ the people from Dan even to Beer-
:‫ֶאלֶף ִּאיש‬ sheba seventy thousand men.

‫טז ַוי ְִּׁשלַח יָדֹו הַ מַ ל ְָׁאְך יְׁרּושָ ַל ִּם‬ 16 And when the angel stretched out
his hand toward Jerusalem to destroy
‫הָ ָרעָ ה‬-‫לְׁשַ חֲ ָתּה ַו ִּיּנָחֶ ם יְׁהוָה ֶאל‬ it, the LORD repented Him of the
‫וַי ֹּאמֶ ר לַמַ ל ְָׁאְך הַ מַ ְׁש ִּחית בָ עָ ם‬ evil, and said to the angel that
‫ַרב עַ ָּתה הֶ ֶרף יָדֶ ָך ּומַ ל ְַׁאְך יְׁהוָה‬ destroyed the people: 'It is enough;
now stay thy hand.' And the angel of
)‫ג ֶֹּרן האורנה (הָ אֲ ַרוְׁ נָה‬-‫הָ יָה עִּ ם‬ the LORD was by the threshing-floor
}‫ {ס‬:‫הַ ְׁיב ִֻּסי‬ of Araunah the Jebusite. {S}

‫יְׁהוָה בִּ ְׁראֹּתֹו‬-‫יז וַי ֹּאמֶ ר דָ וִּ ד ֶאל‬ 17 And David spoke unto the LORD
when he saw the angel that smote the
‫הַ מַ ל ְָׁאְך הַ מַ כֶה בָ עָ ם וַי ֹּאמֶ ר‬-‫ֶאת‬
 ‫אתי וְׁ ָאנֹּכִּ י‬
ִּ ָ‫ִּהּנֵּה ָאנֹּכִּ י חָ ט‬ people, and said: 'Lo, I have sinned,
and I have done iniquitously; but
‫ֵּיתי וְׁ ֵּאלֶה הַ צ ֹּאן מֶ ה עָ שּו‬ ִּ ‫הֶ ֱעו‬ these sheep, what have they done? let
:‫ְּׁת ִּהי נָא י ְָׁדָך בִּ י ּובְׁ בֵּ ית ָאבִּ י‬ Thy hand, I pray Thee, be against
}‫{פ‬ me, and against my father's
house.' {P}
 Leviticus Chapter 4 ‫ִׁק ָרא‬
ְּ ‫ַּוי‬
:‫מֹּשֶ ה לֵּאמֹּר‬-‫א ַויְׁדַ בֵּ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 1 And the LORD spoke unto Moses,
saying:
‫בְׁ נֵּי י ְִּׁש ָר ֵּאל לֵּאמֹּר‬-‫ב דַ בֵּ ר ֶאל‬ 2 Speak unto the children of Israel,
saying: If any one shall sin through
‫ ֶתחֱ טָ א בִּ ְׁש ָגגָה ִּמכֹּל‬-‫ֶנפֶש כִּ י‬ error, in any of the things which the
‫ִּמצְׁ וֹּת יְׁהוָה אֲ שֶ ר ל ֹּא ֵּתעָ שֶ ינָה‬ LORD hath commanded not to be
:‫וְׁ עָ שָ ה מֵּ ַאחַ ת מֵּ הֵּ ּנָה‬ done, and shall do any one of them:

‫ג ִּאם הַ כֹּהֵּ ן הַ מָ ִּשיחַ יֶחֱ טָ א‬ 3 if the anointed priest shall sin so as

to bring guilt on the people, then let
‫ל ְַׁא ְׁשמַ ת הָ עָ ם וְׁ ִּה ְׁק ִּריב עַ ל‬ him offer for his sin, which he hath
‫בָ ָקר‬-‫חַ טָ אתֹו אֲ שֶ ר חָ טָ א פַר בֶ ן‬ sinned, a young bullock without
:‫ָּת ִּמים לַיהוָה לְׁחַ טָ את‬ blemish unto the LORD for a sin-
offering.
‫פ ֶַתח‬-‫הַ פָר ֶאל‬-‫ד וְׁ הֵּ בִּ יא ֶאת‬ 4 And he shall bring the bullock unto
the door of the tent of meeting before
‫אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה וְׁ סָ מַ ְך‬ the LORD; and he shall lay his hand
‫ר ֹּאש הַ פָר וְׁ שָ חַ ט‬-‫יָדֹו עַ ל‬-‫ֶאת‬ upon the head of the bullock, and kill
:‫הַ פָר לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה‬-‫ֶאת‬ the bullock before the LORD.

‫ה וְׁ ל ַָקח הַ כֹּהֵּ ן הַ מָ ִּשיחַ ִּמדַ ם‬ 5 And the anointed priest shall take
of the blood of the bullock, and bring
‫אֹּהֶ ל‬-‫הַ פָר וְׁ הֵּ בִּ יא אֹּתֹו ֶאל‬ it to the tent of meeting.
:‫מֹועֵּ ד‬
‫ ֶאצְׁ בָ עֹו בַ דָ ם‬-‫ו וְׁ טָ בַ ל הַ כֹּהֵּ ן ֶאת‬ 6 And the priest shall dip his finger in
the blood, and sprinkle of the blood
‫הַ דָ ם שֶ בַ ע פְׁ עָ ִּמים‬-‫וְׁ ִּהזָה ִּמן‬ seven times before the LORD, in
‫פְׁ נֵּי ָפ ֹּרכֶת‬-‫לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה ֶאת‬ front of the veil of the sanctuary.
:‫הַ קֹּדֶ ש‬
-‫הַ דָ ם עַ ל‬-‫ז וְׁ נ ַָתן הַ כֹּהֵּ ן ִּמן‬ 7 And the priest shall put of the blood
upon the horns of the altar of sweet
‫ַק ְׁרנֹות ִּמזְׁ בַ ח ְׁקט ֶֹּרת הַ סַ ִּמים‬ incense before the LORD, which is in
‫לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה אֲ שֶ ר בְׁ אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד‬ the tent of meeting; and all the
-‫דַ ם הַ פָר י ְִּׁשפְֹּך ֶאל‬-‫וְׁ ֵּאת כָל‬ remaining blood of the bullock shall
he pour out at the base of the altar of
‫פ ֶַתח‬-‫יְׁסֹוד ִּמזְׁ בַ ח הָ ֹּעלָה אֲ שֶ ר‬ burnt-offering, which is at the door of
:‫אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד‬ the tent of meeting.

‫חֵּ לֶב פַר הַ חַ טָ את‬-‫כָל‬-‫ח וְׁ ֶאת‬ 8 And all the fat of the bullock of the
sin-offering he shall take off from it;
‫הַ חֵּ לֶב הַ ְׁמכַסֶ ה‬-‫י ִָּרים ִּממֶ ּנּו ֶאת‬ the fat that covereth the inwards, and
all the fat that is upon the inwards,
‫הַ חֵּ לֶב אֲ שֶ ר‬-‫הַ ֶק ֶרב וְׁ ֵּאת כָל‬-‫עַ ל‬
:‫הַ ֶק ֶרב‬-‫עַ ל‬
‫הַ חֵּ לֶב‬-‫ט וְׁ ֵּאת ְׁש ֵּּתי הַ כְׁ ָליֹּת וְׁ ֶאת‬ 9 and the two kidneys, and the fat that
is upon them, which is by the loins,
‫הַ כְׁ סָ לִּים‬-‫אֲ שֶ ר ֲעלֵּיהֶ ן אֲ שֶ ר עַ ל‬ and the lobe above the liver, which
-‫הַ כָבֵּ ד עַ ל‬-‫הַ י ֶֹּת ֶרת עַ ל‬-‫וְׁ ֶאת‬ he shall take away by the kidneys,
:‫ירּנָה‬ֶ ‫הַ כְׁ לָיֹות י ְִּׁס‬
‫יּורם ִּמשֹור זֶבַ ח‬ ַ ‫י כַאֲ שֶ ר‬ 10 as it is taken off from the ox of the
sacrifice of peace-offerings; and the
‫ירם הַ כֹּהֵּ ן עַ ל‬ ָ ‫הַ ְׁשל ִָּמים וְׁ ִּה ְׁק ִּט‬ priest shall make them smoke upon
:‫ִּמזְׁ בַ ח הָ ֹּעלָה‬ the altar of burnt-offering.
-‫כָל‬-‫עֹור הַ פָר וְׁ ֶאת‬-‫יא וְׁ ֶאת‬ 11 But the skin of the bullock, and all
its flesh, with its head, and with its
‫כְׁ ָרעָ יו‬-‫ר ֹּאשֹו וְׁ עַ ל‬-‫בְׁ שָ רֹו עַ ל‬ legs, and its inwards, and its dung,
:‫וְׁ ִּק ְׁרבֹו ּופִּ ְׁרשֹו‬
-‫הַ פָר ֶאל‬-‫כָל‬-‫יב וְׁ הֹוצִּ יא ֶאת‬ 12 even the whole bullock shall he
carry forth without the camp unto a
‫מָ קֹום טָ הֹור‬-‫ִּמחּוץ לַמַ חֲ נֶה ֶאל‬ clean place, where the ashes are
-‫שֶ פְֶך הַ דֶ שֶ ן וְׁ שָ ַרף אֹּתֹו עַ ל‬-‫ֶאל‬ poured out, and burn it on wood with
‫שֶ פְֶך הַ דֶ שֶ ן‬-‫עֵּ צִּ ים בָ ֵּאש עַ ל‬ fire; where the ashes are poured out
shall it be burnt. {P}
}‫ {פ‬:‫יִּשָ ֵּרף‬
‫עֲדַ ת י ְִּׁש ָר ֵּאל י ְִּׁשגּו‬-‫יג וְׁ ִּאם כָל‬ 13 And if the whole congregation of
Israel shall err, the thing being hid
‫וְׁ נֶעְׁ לַם דָ בָ ר מֵּ עֵּ ינֵּי הַ ָקהָ ל וְׁ עָ שּו‬ from the eyes of the assembly, and do
‫ ִּמצְׁ וֹּת יְׁהוָה אֲ שֶ ר‬-‫ַאחַ ת ִּמכָל‬ any of the things which the LORD
:‫ ֵּתעָ שֶ ינָה וְׁ ָאשֵּ מּו‬-‫ל ֹּא‬ hath commanded not to be done, and
are guilty:
‫נֹודעָ ה הַ חַ טָ את אֲ שֶ ר חָ ְׁטאּו‬ ְׁ ְׁ‫יד ו‬ 14 when the sin wherein they have
sinned is known, then the assembly
-‫עָ לֶיהָ וְׁ ִּה ְׁק ִּריבּו הַ ָקהָ ל פַר בֶ ן‬ shall offer a young bullock for a sin-
‫בָ ָקר לְׁחַ טָ את וְׁ הֵּ בִּ יאּו אֹּתֹו לִּפְׁ נֵּי‬ offering, and bring it before the tent
:‫אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד‬ of meeting.

-‫טו וְׁ סָ ְׁמכּו זִּ ְׁקנֵּי הָ עֵּ דָ ה ֶאת‬ 15 And the elders of the congregation
shall lay their hands upon the head of
‫ר ֹּאש הַ פָר לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה‬-‫יְׁדֵּ יהֶ ם עַ ל‬ the bullock before the LORD; and
:‫הַ פָר לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה‬-‫וְׁ שָ חַ ט ֶאת‬ the bullock shall be killed before the
LORD.
‫טז וְׁ הֵּ בִּ יא הַ כֹּהֵּ ן הַ מָ ִּשיחַ ִּמדַ ם‬ 16 And the anointed priest shall bring
of the blood of the bullock to the tent
:‫אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד‬-‫הַ פָר ֶאל‬ of meeting.
 ‫הַ דָ ם‬-‫יז וְׁ טָ בַ ל הַ כֹּהֵּ ן ֶאצְׁ בָ עֹו ִּמן‬ 17 And the priest shall dip his finger
in the blood, and sprinkle it seven
‫וְׁ ִּהזָה שֶ בַ ע פְׁ עָ ִּמים לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה‬ times before the LORD, in front of
:‫ֵּאת פְׁ נֵּי הַ ָפ ֹּרכֶת‬ the veil.
‫ ַק ְׁרנֹּת‬-‫הַ דָ ם י ִֵּּּתן עַ ל‬-‫ּומן‬
ִּ ‫יח‬ 18 And he shall put of the blood upon
the horns of the altar which is before
‫הַ ִּמזְׁ בֵּ חַ אֲ שֶ ר ִּלפְׁ נֵּי יְׁהוָה אֲ שֶ ר‬ the LORD, that is in the tent of
‫הַ דָ ם‬-‫בְׁ אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד וְׁ ֵּאת כָל‬ meeting, and all the remaining blood
‫יְׁסֹוד ִּמזְׁ בַ ח הָ ֹּעלָה‬-‫י ְִּׁשפְֹּך ֶאל‬ shall he pour out at the base of the
altar of burnt-offering, which is at the
:‫פ ֶַתח אֹּהֶ ל מֹועֵּ ד‬-‫אֲ שֶ ר‬ door of the tent of meeting.
‫חֶ לְׁבֹו י ִָּרים ִּממֶ ּנּו‬-‫יט וְׁ ֵּאת כָל‬ 19 And all the fat thereof shall he
take off from it, and make it smoke
:‫וְׁ ִּה ְׁק ִּטיר הַ ִּמזְׁ בֵּ חָ ה‬ upon the altar.
‫כ וְׁ עָ שָ ה ַלפָר כַאֲ שֶ ר עָ שָ ה ְׁלפַר‬ 20 Thus shall he do with the bullock;
as he did with the bullock of the sin-
‫לֹו וְׁ כִּ פֶר‬-‫הַ חַ טָ את כֵּן ַיעֲשֶ ה‬ offering, so shall he do with this; and
:‫ֲעלֵּהֶ ם הַ כֹּהֵּ ן וְׁ נ ְִּׁסלַח לָהֶ ם‬ the priest shall make atonement for
them, and they shall be forgiven.
‫ ִּמחּוץ‬-‫הַ פָר ֶאל‬-‫כא וְׁ הֹוצִּ יא ֶאת‬ 21 And he shall carry forth the
bullock without the camp, and burn it
‫לַמַ חֲ נֶה וְׁ שָ ַרף אֹּתֹו כַאֲ שֶ ר שָ ַרף‬ as he burned the first bullock; it is
‫ֵּאת הַ פָר הָ ִּראשֹון חַ טַ את הַ ָקהָ ל‬ the sin-offering for the assembly. {P}
}‫ {פ‬:‫הּוא‬
‫כב אֲ שֶ ר נ ִָּשיא יֶחֱ טָ א וְׁ עָ שָ ה‬ 22 When a ruler sinneth, and doeth
through error any one of all the
‫ ִּמצְׁ וֹּת יְׁהוָה אֱ ֹלהָ יו‬-‫ַאחַ ת ִּמכָל‬ things which the LORD his God hath
‫ ֵּתעָ שֶ ינָה בִּ ְׁש ָגגָה‬-‫אֲ שֶ ר ל ֹּא‬ commanded not to be done, and is
:‫וְׁ ָאשֵּ ם‬ guilty:

‫הֹודַ ע ֵּאלָיו חַ טָ אתֹו אֲ שֶ ר‬-‫כג אֹו‬ 23 if his sin, wherein he hath sinned,
be known to him, he shall bring for
‫ ָק ְׁרבָ נֹו‬-‫חָ טָ א בָ ּה וְׁ הֵּ בִּ יא ֶאת‬ his offering a goat, a male without
:‫ְׁשעִּ יר עִּ זִּ ים ָזכָר ָּת ִּמים‬ blemish.
‫ר ֹּאש הַ שָ עִּ יר‬-‫כד וְׁ סָ מַ ְך יָדֹו עַ ל‬ 24 And he shall lay his hand upon the
head of the goat, and kill it in the
‫י ְִּׁשחַ ט‬-‫וְׁ שָ חַ ט אֹּתֹו בִּ ְׁמקֹום אֲ שֶ ר‬ place where they kill the burnt-
‫הָ ֹּעלָה לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה חַ טָ את‬-‫ֶאת‬ offering before the LORD; it is a sin-
:‫הּוא‬ offering.

‫כה וְׁ ל ַָקח הַ כֹּהֵּ ן ִּמדַ ם הַ חַ טָ את‬ 25 And the priest shall take of the
blood of the sin-offering with his
‫ ַק ְׁרנֹּת ִּמזְׁ בַ ח‬-‫בְׁ ֶאצְׁ בָ עֹו וְׁ נ ַָתן עַ ל‬ finger, and put it upon the horns of
the altar of burnt-offering, and the
‫יְׁסֹוד‬-‫דָ מֹו י ְִּׁשפְֹּך ֶאל‬-‫הָ ֹּעלָה וְׁ ֶאת‬ remaining blood thereof shall he pour
out at the base of the altar of burnt-
:‫ִּמזְׁ בַ ח הָ ֹּעלָה‬ offering.
‫חֶ לְׁבֹו י ְַׁק ִּטיר‬-‫כָל‬-‫כו וְׁ ֶאת‬ 26 And all the fat thereof shall he
make smoke upon the altar, as the fat
‫הַ ִּמזְׁ בֵּ חָ ה כְׁ חֵּ לֶב זֶבַ ח הַ ְׁשל ִָּמים‬ of the sacrifice of peace-offerings;
‫וְׁ כִּ פֶר עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן מֵּ חַ טָ אתֹו‬ and the priest shall make atonement
}‫ {פ‬:‫וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬ for him as concerning his sin, and he
shall be forgiven. {P}
‫ ֶנפֶש ַאחַ ת ֶּתחֱ טָ א‬-‫כז וְׁ ִּאם‬ 27 And if any one of the common
people sin through error, in doing any
‫בִּ ְׁש ָגגָה מֵּ עַ ם הָ ָא ֶרץ בַ ֲעש ָֹּתּה‬ of the things which the LORD hath
-‫ַאחַ ת ִּמ ִּמצְׁ וֹּת יְׁהוָה אֲ שֶ ר ל ֹּא‬ commanded not to be done, and be
:‫ֵּתעָ שֶ ינָה וְׁ ָאשֵּ ם‬ guilty:

‫כח אֹו הֹודַ ע ֵּאלָיו חַ טָ אתֹו אֲ שֶ ר‬ 28 if his sin, which he hath sinned, be
known to him, then he shall bring for
‫ירת‬ ַ ִּ‫חָ טָ א וְׁ הֵּ בִּ יא ָק ְׁרבָ נֹו ְׁשע‬ his offering a goat, a female without
‫חַ טָ אתֹו‬-‫עִּ זִּ ים ְּׁת ִּמימָ ה נ ְֵּׁקבָ ה עַ ל‬ blemish, for his sin which he hath
:‫אֲ שֶ ר חָ טָ א‬ sinned.

‫יָדֹו עַ ל ר ֹּאש‬-‫כט וְׁ סָ מַ ְך ֶאת‬ 29 And he shall lay his hand upon the
head of the sin-offering, and kill the
‫הַ חַ טָ את‬-‫הַ חַ טָ את וְׁ שָ חַ ט ֶאת‬ sin-offering in the place of burnt-
:‫בִּ ְׁמקֹום הָ ֹּעלָה‬ offering.
‫ל וְׁ ל ַָקח הַ כֹּהֵּ ן ִּמדָ מָ ּה בְׁ ֶאצְׁ בָ עֹו‬ 30 And the priest shall take of the
blood thereof with his finger, and put
‫ ַק ְׁרנֹּת ִּמזְׁ בַ ח הָ ֹּעלָה‬-‫וְׁ נ ַָתן עַ ל‬ it upon the horns of the altar of burnt-
‫יְׁסֹוד‬-‫דָ מָ ּה י ְִּׁשפְֹּך ֶאל‬-‫כָל‬-‫וְׁ ֶאת‬ offering, and all the remaining blood
: ַ‫הַ ִּמזְׁ בֵּ ח‬ thereof shall he pour out at the base
of the altar.
‫חֶ לְׁבָ ּה י ִָּסיר כַאֲ שֶ ר‬-‫כָל‬-‫לא וְׁ ֶאת‬ 31 And all the fat thereof shall he
take away, as the fat is taken away
‫הּוסַ ר חֵּ לֶב מֵּ עַ ל זֶבַ ח הַ ְׁשל ִָּמים‬ from off the sacrifice of peace-
ַ‫וְׁ ִּה ְׁק ִּטיר הַ כֹּהֵּ ן הַ ִּמזְׁ בֵּ חָ ה ל ְֵּׁריח‬ offerings; and the priest shall make it
‫נִּיחֹּחַ לַיהוָה וְׁ כִּ פֶר עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן‬ smoke upon the altar for a sweet
savour unto the LORD; and the
}‫ {פ‬:‫וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬ priest shall make atonement for him,
and he shall be forgiven. {P}
‫כֶבֶ ש יָבִּ יא ָק ְׁרבָ נֹו‬-‫לב וְׁ ִּאם‬ 32 And if he bring a lamb as his
offering for a sin-offering, he shall
:‫יאּנָה‬
ֶ ִּ‫לְׁחַ טָ את נ ְֵּׁקבָ ה ְׁת ִּמימָ ה יְׁב‬ bring it a female without blemish.
 ‫יָדֹו עַ ל ר ֹּאש‬-‫לג וְׁ סָ מַ ְך ֶאת‬ 33 And he shall lay his hand upon the
head of the sin-offering, and kill it for
‫הַ חַ טָ את וְׁ שָ חַ ט א ָֹּתּה לְׁחַ טָ את‬ a sin-offering in the place where they
:‫הָ ֹּעלָה‬-‫בִּ ְׁמקֹום אֲ שֶ ר י ְִּׁשחַ ט ֶאת‬ kill the burnt-offering.
‫לד וְׁ ל ַָקח הַ כֹּהֵּ ן ִּמדַ ם הַ חַ טָ את‬ 34 And the priest shall take of the
blood of the sin-offering with his
‫ ַק ְׁרנֹּת ִּמזְׁ בַ ח‬-‫בְׁ ֶאצְׁ בָ עֹו וְׁ נ ַָתן עַ ל‬ finger, and put it upon the horns of
-‫דָ מָ ּה י ְִּׁשפְֹּך ֶאל‬-‫כָל‬-‫הָ ֹּעלָה וְׁ ֶאת‬ the altar of burnt-offering, and all the
: ַ‫יְׁסֹוד הַ ִּמזְׁ בֵּ ח‬ remaining blood thereof shall he pour
out at the base of the altar.
‫חֶ לְׁבָ ּה י ִָּסיר כַאֲ שֶ ר‬-‫כָל‬-‫לה וְׁ ֶאת‬ 35 And all the fat thereof shall he
take away, as the fat of the lamb is
‫הַ כֶשֶ ב ִּמזֶבַ ח‬-‫יּוסַ ר חֵּ ֶלב‬ taken away from the sacrifice of
‫הַ ְׁשל ִָּמים וְׁ ִּה ְׁק ִּטיר הַ כֹּהֵּ ן א ָֹּתם‬ peace-offerings; and the priest shall
‫הַ ִּמזְׁ בֵּ חָ ה עַ ל ִּאשֵּ י יְׁהוָה וְׁ כִּ פֶר‬ make them smoke on the altar, upon
the offerings of the LORD made by
-‫חַ טָ אתֹו אֲ שֶ ר‬-‫עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן עַ ל‬ fire; and the priest shall make
}‫ {פ‬:‫חָ טָ א וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬ atonement for him as touching his sin
that he hath sinned, and he shall be
forgiven. {P}

Leviticus Chapter 5 ‫ִׁק ָרא‬

ְּ ‫ַּוי‬
‫ ֶתחֱ טָ א וְׁ שָ ְׁמעָ ה קֹול‬-‫א וְׁ ֶנפֶש כִּ י‬ 1 And if any one sin, in that he
heareth the voice of adjuration, he
‫ָאלָה וְׁ הּוא עֵּ ד אֹו ָר ָאה אֹו יָדָ ע‬ being a witness, whether he hath seen
:‫לֹוא יַגִּ יד וְׁ נָשָ א ֲעוֹּנֹו‬-‫ִּאם‬ or known, if he do not utter it, then he
shall bear his iniquity;
‫דָ בָ ר‬-‫ב אֹו ֶנפֶש אֲ שֶ ר ִּּתגַע בְׁ כָל‬ 2 or if any one touch any unclean
thing, whether it be the carcass of an
‫טָ מֵּ א אֹו בְׁ נִּבְׁ לַת חַ יָה ְׁטמֵּ ָאה אֹו‬ unclean beast, or the carcass of
‫בְׁ נִּבְׁ לַת בְׁ הֵּ מָ ה ְׁטמֵּ ָאה אֹו בְׁ נִּבְׁ לַת‬ unclean cattle, or the carcass of
‫שֶ ֶרץ טָ מֵּ א וְׁ נֶעְׁ לַם ִּממֶ ּנּו וְׁ הּוא‬ unclean swarming things, and be
guilty, it being hidden from him that
:‫טָ מֵּ א וְׁ ָאשֵּ ם‬ he is unclean;
‫ג אֹו כִּ י ִּיגַע בְׁ טֻ ְׁמ ַאת ָאדָ ם ְׁלכֹּל‬ 3 or if he touch the uncleanness of
man, whatsoever his uncleanness be
‫טֻ ְׁמ ָאתֹו אֲ שֶ ר י ְִּׁטמָ א בָ ּה וְׁ נֶעְׁ לַם‬ wherewith he is unclean, and it be hid
:‫ִּממֶ ּנּו וְׁ הּוא יָדַ ע וְׁ ָאשֵּ ם‬ from him; and, when he knoweth of
it, be guilty;
‫ד אֹו ֶנפֶש כִּ י ִּתשָ בַ ע לְׁבַ טֵּ א‬ 4 or if any one swear clearly with his
lips to do evil, or to do good,
‫יטיב ְׁלכֹּל‬
ִּ ֵּ‫בִּ ְׁשפ ַָתיִּם לְׁהָ ַרע אֹו לְׁה‬ whatsoever it be that a man shall
 ‫אֲ שֶ ר יְׁבַ טֵּ א הָ ָאדָ ם בִּ ְׁשבֻעָ ה‬ utter clearly with an oath, and it be
hid from him; and, when he knoweth
‫יָדַ ע וְׁ ָאשֵּ ם‬-‫וְׁ נֶעְׁ לַם ִּממֶ ּנּו וְׁ הּוא‬ of it, be guilty in one of these things;
:‫ל ְַׁאחַ ת מֵּ ֵּאלֶה‬
‫י ְֶׁאשַ ם ל ְַׁאחַ ת מֵּ ֵּאלֶה‬-‫ה וְׁ הָ יָה כִּ י‬ 5 and it shall be, when he shall be
guilty in one of these things, that he
: ָ‫וְׁ ִּה ְׁתוַדָ ה אֲ שֶ ר חָ טָ א עָ לֶיה‬ shall confess that wherein he hath
sinned;
‫אֲ שָ מֹו לַיהוָה עַ ל‬-‫ו וְׁ הֵּ בִּ יא ֶאת‬ 6 and he shall bring his forfeit unto
the LORD for his sin which he hath
-‫חַ טָ אתֹו אֲ שֶ ר חָ טָ א נ ְֵּׁקבָ ה ִּמן‬ sinned, a female from the flock, a
‫ירת עִּ זִּ ים‬ ַ ִּ‫ ְׁשע‬-‫הַ צ ֹּאן כִּ ְׁשבָ ה אֹו‬ lamb or a goat, for a sin-offering; and
‫לְׁחַ טָ את וְׁ כִּ פֶר עָ ָליו הַ כֹּהֵּ ן‬ the priest shall make atonement for
him as concerning his sin.
:‫מֵּ חַ טָ אתֹו‬
‫ל ֹּא ַתגִּ יעַ יָדֹו דֵּ י שֶ ה‬-‫ז וְׁ ִּאם‬ 7 And if his means suffice not for a
lamb, then he shall bring his forfeit
‫אֲ שָ מֹו אֲ שֶ ר חָ טָ א‬-‫וְׁ הֵּ בִּ יא ֶאת‬ for that wherein he hath sinned, two
‫יֹונָה‬-‫ ְׁשנֵּי בְׁ נֵּי‬-‫ְׁש ֵּּתי ת ִֹּּרים אֹו‬ turtle-doves, or two young pigeons,
‫לַיהוָה ֶאחָ ד לְׁחַ טָ את וְׁ ֶאחָ ד‬ unto the LORD: one for a sin-
offering, and the other for a burnt-
:‫ְׁל ֹּעלָה‬ offering.
‫הַ כֹּהֵּ ן‬-‫ח וְׁ הֵּ בִּ יא א ָֹּתם ֶאל‬ 8 And he shall bring them unto the
priest, who shall offer that which is
‫אֲ שֶ ר לַחַ טָ את‬-‫וְׁ ִּה ְׁק ִּריב ֶאת‬ for the sin-offering first, and pinch
‫ר ֹּאשֹו ִּממּול‬-‫ִּראשֹונָה ּומָ לַק ֶאת‬ off its head close by its neck, but
:‫עָ ְׁרפֹו וְׁ ל ֹּא יַבְׁ ִּדיל‬ shall not divide it asunder.

‫ ִּקיר‬-‫ט וְׁ ִּהזָה ִּמדַ ם הַ חַ טָ את עַ ל‬ 9 And he shall sprinkle of the blood

of the sin-offering upon the side of
‫הַ ִּמזְׁ בֵּ חַ וְׁ הַ ּנ ְִּׁש ָאר בַ דָ ם ִּימָ צֵּ ה‬ the altar; and the rest of the blood
:‫יְׁסֹוד הַ ִּמזְׁ בֵּ חַ חַ טָ את הּוא‬-‫ֶאל‬ shall be drained out at the base of the
altar; it is a sin-offering.
‫הַ שֵּ נִּי ַיעֲשֶ ה ֹּעלָה כ ִַּמ ְׁשפָט‬-‫י וְׁ ֶאת‬ 10 And he shall prepare the second
for a burnt-offering, according to the
‫וְׁ כִּ פֶר עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן מֵּ חַ טָ אתֹו‬ ordinance; and the priest shall make
}‫ {ס‬:‫חָ טָ א וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬-‫אֲ שֶ ר‬ atonement for him as concerning his
sin which he hath sinned, and he shall
be forgiven. {S}
‫ל ֹּא ַת ִּשיג יָדֹו ל ְִּׁש ֵּּתי‬-‫יא וְׁ ִּאם‬ 11 But if his means suffice not for
two turtledoves, or two young
‫יֹונָה וְׁ הֵּ בִּ יא‬-‫ת ִֹּּרים אֹו ל ְִּׁשנֵּי בְׁ נֵּי‬ pigeons, then he shall bring his
‫ ָק ְׁרבָ נֹו אֲ שֶ ר חָ טָ א ע ֲִּש ִּירת‬-‫ֶאת‬ offering for that wherein he hath
‫י ִָּשים‬-‫סלֶת לְׁחַ טָ את ל ֹּא‬ ֹּ ‫הָ ֵּאפָה‬ sinned, the tenth part of an ephah of
fine flour for a sin-offering; he shall
 ‫י ִֵּּּתן עָ לֶיהָ ְׁל ֹּבנָה‬-‫עָ לֶיהָ שֶ מֶ ן וְׁ ל ֹּא‬ put no oil upon it, neither shall he put
any frankincense thereon; for it is a
:‫כִּ י חַ טָ את ִּהוא‬ sin-offering.
‫הַ כֹּהֵּ ן וְׁ ָקמַ ץ‬-‫יאּה ֶאל‬ ָ ִּ‫יב וֶהֱ ב‬ 12 And he shall bring it to the priest,
and the priest shall take his handful
-‫הַ כֹּהֵּ ן ִּממֶ ּנָה ְׁמלֹוא ֻק ְׁמצֹו ֶאת‬ of it as the memorial-part thereof,
‫ַאזְׁ כ ָָר ָתּה וְׁ ִּה ְׁק ִּטיר הַ ִּמזְׁ בֵּ חָ ה עַ ל‬ and make it smoke on the altar, upon
:‫ִּאשֵּ י יְׁהוָה חַ טָ את ִּהוא‬ the offerings of the LORD made by
fire; it is a sin-offering.
‫חַ טָ אתֹו‬-‫יג וְׁ כִּ פֶר עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן עַ ל‬ 13 And the priest shall make
atonement for him as touching his sin
‫חָ טָ א מֵּ ַאחַ ת מֵּ ֵּאלֶה‬-‫אֲ שֶ ר‬ that he hath sinned in any of these
:‫וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו וְׁ הָ י ְָׁתה ַלכֹּהֵּ ן כ ִַּמנְׁחָ ה‬ things, and he shall be forgiven; and
}‫{ס‬ the remnant shall be the priest's, as
the meal-offering. {S}
‫מֹּשֶ ה‬-‫יד ַויְׁדַ בֵּ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 14 And the LORD spoke unto Moses,
saying:
:‫לֵּאמֹּר‬
‫ ִּת ְׁמעֹּל מַ עַ ל וְׁ חָ ְׁט ָאה‬-‫טו ֶנפֶש כִּ י‬ 15 If any one commit a trespass, and
sin through error, in the holy things
‫בִּ ְׁש ָגגָה ִּמ ָק ְׁדשֵּ י יְׁהוָה וְׁ הֵּ בִּ יא‬ of the LORD, then he shall bring his
‫אֲ שָ מֹו לַיהוָה ַאיִּל ָּת ִּמים‬-‫ֶאת‬ forfeit unto the LORD, a ram without
‫ ְׁש ָקלִּים‬-‫הַ צ ֹּאן בְׁ עֶ ְׁרכְׁ ָך כֶסֶ ף‬-‫ִּמן‬ blemish out of the flock, according to
thy valuation in silver by shekels,
:‫הַ קֹּדֶ ש ל ְָׁאשָ ם‬-‫בְׁ שֶ ֶקל‬ after the shekel of the sanctuary, for a
guilt-offering.
‫הַ קֹּדֶ ש‬-‫טז וְׁ ֵּאת אֲ שֶ ר חָ טָ א ִּמן‬ 16 And he shall make restitution for
that which he hath done amiss in the
‫ישתֹו יֹוסֵּ ף עָ לָיו‬ ִּ ‫חֲ ִּמ‬-‫יְׁשַ לֵּם וְׁ ֶאת‬ holy thing, and shall add the fifth part
‫וְׁ נ ַָתן אֹּתֹו ַלכֹּהֵּ ן וְׁ הַ כֹּהֵּ ן ְׁי ַכפֵּר‬ thereto, and give it unto the priest;
:‫עָ לָיו בְׁ ֵּאיל הָ ָאשָ ם וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬ and the priest shall make atonement
for him with the ram of the guilt-
}‫{פ‬ offering, and he shall be
forgiven. {P}
‫ ֶנפֶש כִּ י ֶתחֱ טָ א וְׁ עָ ְׁש ָתה‬-‫יז וְׁ ִּאם‬ 17 And if any one sin, and do any of
the things which the LORD hath
‫ ִּמצְׁ וֹּת יְׁהוָה אֲ שֶ ר ל ֹּא‬-‫ַאחַ ת ִּמ ָכל‬ commanded not to be done, though
‫יָדַ ע וְׁ ָאשֵּ ם וְׁ נָשָ א‬-‫ֵּתעָ שֶ ינָה וְׁ ל ֹּא‬ he know it not, yet is he guilty, and
:‫ֲעוֹּנֹו‬ shall bear his iniquity.

‫הַ צ ֹּאן‬-‫יח וְׁ הֵּ בִּ יא ַאיִּל ָּת ִּמים ִּמן‬ 18 And he shall bring a ram without
blemish out of the flock, according to
‫הַ כֹּהֵּ ן וְׁ כִּ פֶר‬-‫בְׁ עֶ ְׁרכְׁ ָך ל ְָׁאשָ ם ֶאל‬ thy valuation, for a guilt-offering,
‫שָ גָג‬-‫עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן עַ ל ִּשגְׁ גָתֹו אֲ שֶ ר‬ unto the priest; and the priest shall
:‫יָדַ ע וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬-‫וְׁ הּוא ל ֹּא‬ make atonement for him concerning
 the error which he committed, though
he knew it not, and he shall be
forgiven.
‫יט ָאשָ ם הּוא ָאשֹּם ָאשַ ם‬ 19 It is a guilt-offering--he is
certainly guilty before the
}‫ {פ‬:‫לַיהוָה‬ LORD. {P}
:‫מֹּשֶ ה לֵּאמֹּר‬-‫כ ַויְׁדַ בֵּ ר יְׁהוָה ֶאל‬ 20 And the LORD spoke unto Moses,
saying:
‫כא ֶנפֶש כִּ י ֶתחֱ טָ א ּומָ ֲעלָה מַ עַ ל‬ 21 If any one sin, and commit a
trespass against the LORD, and deal
‫בַ יהוָה וְׁ כִּ חֵּ ש בַ ע ֲִּמיתֹו בְׁ פִּ ָקדֹון‬ falsely with his neighbour in a matter
‫בִּ ְׁתשּומֶ ת יָד אֹו בְׁ ָגזֵּל אֹו‬-‫אֹו‬ of deposit, or of pledge, or of
:‫ע ֲִּמיתֹו‬-‫עָ שַ ק ֶאת‬ robbery, or have oppressed his
neighbour;
‫מָ צָ א אֲ בֵּ דָ ה וְׁ כִּ חֶ ש בָ ּה‬-‫כב אֹו‬ 22 or have found that which was lost,
and deal falsely therein, and swear to
‫ ַאחַ ת ִּמכֹּל‬-‫שָ ֶקר עַ ל‬-‫וְׁ נ ְִּׁשבַ ע עַ ל‬ a lie; in any of all these that a man
‫ ַיעֲשֶ ה הָ ָאדָ ם לַחֲ ט ֹּא‬-‫אֲ שֶ ר‬ doeth, sinning therein;
:‫בָ הֵּ ּנָה‬
‫יֶחֱ טָ א וְׁ ָאשֵּ ם‬-‫כג וְׁ הָ יָה כִּ י‬ 23 then it shall be, if he hath sinned,
and is guilty, that he shall restore that
‫הַ גְׁ ֵּזלָה אֲ שֶ ר ָגזָל אֹו‬-‫וְׁ הֵּ ִּשיב ֶאת‬ which he took by robbery, or the
-‫הָ עֹּשֶ ק אֲ שֶ ר עָ שָ ק אֹו ֶאת‬-‫ֶאת‬ thing which he hath gotten by
‫הַ פִּ ָקדֹון אֲ שֶ ר הָ פְׁ ַקד ִּאּתֹו אֹו‬ oppression, or the deposit which was
deposited with him, or the lost thing
:‫הָ אֲ בֵּ דָ ה אֲ שֶ ר מָ צָ א‬-‫ֶאת‬ which he found,
‫יִּשָ בַ ע עָ לָיו‬-‫כד אֹו ִּמכֹּל אֲ שֶ ר‬ 24 or any thing about which he hath
sworn falsely, he shall even restore it
‫לַשֶ ֶקר וְׁ ִּשלַם אֹּתֹו בְׁ ר ֹּאשֹו‬ in full, and shall add the fifth part
‫וַחֲ ִּמ ִּש ָתיו יֹּסֵּ ף עָ לָיו לַאֲ שֶ ר הּוא‬ more thereto; unto him to whom it
:‫לֹו י ְִּּׁתנֶּנּו בְׁ יֹום ַא ְׁשמָ תֹו‬ appertaineth shall he give it, in the
day of his being guilty.
‫אֲ שָ מֹו יָבִּ יא לַיהוָה‬-‫כה וְׁ ֶאת‬ 25 And he shall bring his forfeit unto
the LORD, a ram without blemish
‫הַ צ ֹּאן בְׁ עֶ ְׁרכְׁ ָך‬-‫ַאיִּל ָּת ִּמים ִּמן‬ out of the flock, according to thy
:‫הַ כֹּהֵּ ן‬-‫ל ְָׁאשָ ם ֶאל‬ valuation, for a guilt-offering, unto
the priest.
‫כו וְׁ כִּ פֶר עָ לָיו הַ כֹּהֵּ ן לִּפְׁ נֵּי יְׁהוָה‬ 26 And the priest shall make
atonement for him before the LORD,
-‫ ַאחַ ת ִּמכֹּל אֲ שֶ ר‬-‫וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו עַ ל‬ and he shall be forgiven, concerning
}‫ {פ‬:‫ַיעֲשֶ ה ל ְַׁא ְׁשמָ ה בָ ּה‬ whatsoever he doeth so as to be
guilty thereby. {P}
 Numbers Chapter 15 ‫בְּ ִׁמ ְּדבַּ ר‬
-‫כב וְׁ כִּ י ִּת ְׁשגּו וְׁ ל ֹּא ַתעֲשּו ֵּאת כָל‬ 22 And when ye shall err, and not
observe all these commandments,
‫ ִּדבֶ ר יְׁהוָה‬-‫הַ ִּמצְׁ וֹּת הָ ֵּאלֶה אֲ שֶ ר‬ which the LORD hath spoken unto
:‫מֹּשֶ ה‬-‫ֶאל‬ Moses,
‫אֲ שֶ ר צִּ ּוָה יְׁהוָה‬-‫כג ֵּאת כָל‬ 23 even all that the LORD hath
commanded you by the hand of
‫הַ יֹום‬-‫מֹּשֶ ה ִּמן‬-‫אֲ לֵּיכֶם בְׁ יַד‬ Moses, from the day that the LORD
‫אֲ שֶ ר צִּ ּוָה יְׁהוָה וָהָ ל ְָׁאה‬ gave commandment, and onward
:‫ְׁל ֹּדר ֵֹּּתיכֶם‬ throughout your generations;

‫כד וְׁ הָ יָה ִּאם מֵּ עֵּ ינֵּי הָ עֵּ דָ ה‬ 24 then it shall be, if it be done in
error by the congregation, it being
‫הָ עֵּ דָ ה‬-‫נֶעֶ ְׁש ָתה ל ְִּׁש ָגגָה וְׁ עָ שּו כָל‬ hid from their eyes, that all the
ַ‫בָ ָקר ֶאחָ ד ְׁל ֹּעלָה ל ְֵּׁריח‬-‫פַר בֶ ן‬ congregation shall offer one young
‫ּומנְׁחָ תֹו וְׁ נ ְִּׁסכֹו‬
ִּ ‫נִּיחֹּחַ לַיהוָה‬ bullock for a burnt-offering, for a
sweet savour unto the LORD--with
‫עִּ זִּ ים ֶאחָ ד‬-‫ּושעִּ יר‬ ְׁ ‫כ ִַּמ ְׁשפָט‬ the meal-offering thereof, and the
:‫לְׁחַ טָ ת‬ drink-offering thereof, according to
the ordinance--and one he-goat for a
sin-offering.
‫עֲדַ ת בְׁ נֵּי‬-‫כָל‬-‫כה וְׁ כִּ פֶר הַ כֹּהֵּ ן עַ ל‬ 25 And the priest shall make
atonement for all the congregation of
‫ ְׁש ָגגָה‬-‫י ְִּׁש ָר ֵּאל וְׁ נ ְִּׁסלַח לָהֶ ם כִּ י‬ the children of Israel, and they shall
‫ ָק ְׁרבָ נָם‬-‫ִּהוא וְׁ הֵּ ם הֵּ בִּ יאּו ֶאת‬ be forgiven; for it was an error, and
‫אתם לִּפְׁ נֵּי‬
ָ ָ‫ִּאשֶ ה לַיהוָה וְׁ חַ ט‬ they have brought their offering, an
offering made by fire unto the
:‫ ִּשגְׁ ג ָָתם‬-‫יְׁהוָה עַ ל‬ LORD, and their sin-offering before
the LORD, for their error.
‫עֲדַ ת בְׁ נֵּי י ְִּׁש ָר ֵּאל‬-‫כו וְׁ נ ְִּׁסלַח ְׁלכָל‬ 26 And all the congregation of the
children of Israel shall be forgiven,
‫הָ עָ ם‬-‫וְׁ ַלגֵּר הַ גָר בְׁ תֹוכָם כִּ י ְׁלכָל‬ and the stranger that sojourneth
}‫ {ס‬:‫בִּ ְׁש ָגגָה‬ among them; for in respect of all the
people it was done in error. {S}
‫ ֶנפֶש ַאחַ ת ֶּתחֱ טָ א‬-‫כז וְׁ ִּאם‬ 27 And if one person sin through
error, then he shall offer a she-goat of
‫ ְׁשנ ָָתּה‬-‫בִּ ְׁש ָגגָה וְׁ ִּה ְׁק ִּריבָ ה עֵּ ז בַ ת‬ the first year for a sin-offering.
:‫לְׁחַ טָ את‬
‫הַ ֶּנפֶש‬-‫כח וְׁ כִּ פֶר הַ כֹּהֵּ ן עַ ל‬ 28 And the priest shall make
atonement for the soul that erreth,
‫ש ֶגגֶת בְׁ חֶ ְׁט ָאה בִּ ְׁש ָגגָה לִּפְׁ נֵּי‬ֹּ ַ‫ה‬ when he sinneth through error,
:‫יְׁהוָה ְׁל ַכפֵּר עָ לָיו וְׁ נ ְִּׁסלַח לֹו‬ before the LORD, to make
 atonement for him; and he shall be
forgiven,
‫כט הָ ֶאזְׁ ָרח בִּ בְׁ נֵּי י ְִּׁש ָר ֵּאל וְׁ ַלגֵּר‬ 29 both he that is home-born among
the children of Israel, and the
‫ּתֹורה ַאחַ ת י ְִּׁהיֶה‬ ָ ‫הַ גָר בְׁ תֹוכָם‬ stranger that sojourneth among
:‫ָלכֶם ָלעֹּשֶ ה בִּ ְׁש ָגגָה‬ them: ye shall have one law for him
that doeth aught in error.
‫ ַּתעֲשֶ ה בְׁ יָד ָרמָ ה‬-‫ל וְׁ הַ ֶּנפֶש אֲ שֶ ר‬ 30 But the soul that doeth aught with
a high hand, whether he be home-
‫יְׁהוָה‬-‫הַ גֵּר ֶאת‬-‫ּומן‬ ִּ ‫הָ ֶאזְׁ ָרח‬-‫ִּמן‬ born or a stranger, the same
‫הּוא ְׁמגַדֵּ ף וְׁ נִּכְׁ ְׁר ָתה הַ ֶּנפֶש הַ ִּהוא‬ blasphemeth the LORD; and that
:‫ִּמ ֶק ֶרב עַ מָ ּה‬ soul shall be cut off from among his
people.
-‫יְׁהוָה בָ זָה וְׁ ֶאת‬-‫לא כִּ י ְׁדבַ ר‬ 31 Because he hath despised the
word of the LORD, and hath broken
‫ִּמצְׁ וָתֹו הֵּ פַר ִּהכ ֵָּרת ִּּתכ ֵָּרת הַ ֶּנפֶש‬ His commandment; that soul shall
}‫ {פ‬:‫הַ ִּהוא ֲע ֹּונָה בָ ּה‬ utterly be cut off, his iniquity shall be
upon him. {P}
‫‪Laws of Unintentional Sin Offerings‬‬
‫‪1:1‬‬
‫כָּל הָּ עֹובֵ ר בִּ ְׁש ָּגגָּה עַל אַ חַ ת ִּמ ִּמצְׁ ֹות ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה שֶׂ יֵש בָּ ּה מַ עֲשֶׂ ה שֶׂ חַ יָּבִּ ין ָּעלֶׂיהָּ כ ֵָּרת‪ .‬ה ֲֵרי זֶׂה חַ יָּב לְׁ הַ קְׁ ִּריב קָּ ְׁרבַ ן חַ טָּ את‪.‬‬
‫ּומצְׁ וַת עֲשֵ ה שֶׂ יַקְׁ ִּריב חַ טָּ אתֹו עַל ִּשגְׁ גָּתֹו‪:‬‬
‫ִּ‬
‫‪Whenever a person inadvertently violates one of the negative commandments that involve a‬‬
‫‪deed and for which one is liable for karet, he is obligated to bring a sin-offering. It is a‬‬
‫‪positive commandment for him to offer a sin-offering for his inadvertent transgression.‬‬
‫‪1:2‬‬
‫ּומבַ טֵ ל ִּמילָּה‪ .‬וְׁ קָּ ְׁרבַ ן פֶׂסַ ח‪.‬‬‫וְׁ כָּל עֲבֵ ָּרה שֶׂ חַ יָּבִּ ין עַל זְׁדֹונָּּה כ ֵָּרת חַ יָּבִּ ין עַל ִּשגְׁ גָּתָּ ּה חַ טָּ את חּוץ ִּמשָּ ֹלש עֲבֵ רֹות‪ְׁ .‬מגַדֵ ף‪ְׁ .‬‬
‫יאין אֶׂ לָּא עַל ִּשגְׁ גַת ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ד יג) "אַ חַ ת ִּמכָּל‬ ‫הַ פֶׂסַ ח וְׁ הַ ִּמילָּה ִּמפְׁ נֵי שֶׂ הֵ ן ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה וְׁ חַ טָּ את אֵ ין ְׁמבִּ ִּ‬
‫ִּמצְׁ ֹות ה' אֲשֶׂ ר ל ֹא תֵ עָּשֶׂ ינָּה"‪ .‬וְׁ הַ ְׁמגַדֵ ף ִּמפְׁ נֵי שֶׂ אֵ ין בֹו מַ עֲשֶׂ ה וְׁ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר טו כט) "לָּעֹושֶׂ ה בִּ ְׁש ָּגגָּה" יָּצָּ א ְׁמגַדֵ ף שֶׂ אֵ ין‬
‫בֹו מַ עֲשֶׂ ה‪ .‬לְׁ פִּ יכְָּך הַ ְׁמקַ בֵ ל עֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה בֵ א לֹוּהַ אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הּוא חַ יָּב כ ֵָּרת ִּאם הָּ יָּה מֵ זִּיד נִּ ְׁסקָּ ל וְׁ ִּאם קִּ בֵ ל בִּ ְׁש ָּגגָּה פָּטּור ִּמן‬
‫הַ קָּ ְׁרבָּ ן לְׁ פִּ י שֶׂ ל ֹא עָּשָּ ה מַ עֲשֶׂ ה וְׁ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ד כז) "בַ ֲעשֹתָּ ּה אַ חַ ת"‪:‬‬
‫‪All transgressions for which one is liable for karet for their willful violation, one is liable to‬‬
‫‪bring a sin-offering for their inadvertent violation except for three transgressions: blasphemy,‬‬
‫‪negating circumcision, and negating the Paschal sacrifice. Negating circumcision and the‬‬
‫‪Paschal sacrifice does not require such an offering, because they are positive commandments‬‬
‫‪and a sin-offering is brought only for the inadvertent violation of a negative commandment,‬‬
‫‪as Leviticus 4:27 states that the offering should be brought for violating: "one of the‬‬
‫‪commandments of God that forbids an act to be performed." And blasphemy does not involve‬‬
‫‪a deed. Thus a sacrifice is not necessary, because Leviticus 4:27 states: "Acting in violation‬‬
‫"‪of one.‬‬
‫‪1:3‬‬
‫תֹורה חּוץ ִּמשָּ ֹלש כְׁ ֵרתֹות שֶׂ בֵ אַ ְׁרנּו ִּאם עָּבַ ר הַ יָּחִּ יד עַל אַ חַ ת מֵ הֶׂ ן בִּ ְׁש ָּגגָּה מֵ בִּ יא חַ טָּ את קְׁ בּועָּה חּוץ ִּמטָּ מֵ א‬ ‫כָּל כְׁ ֵרתֹות שֶׂ בַ ָּ‬
‫יֹורד כְׁ מֹו שֶׂ י ְִּׁתבָּ אֵ ר‪:‬‬
‫יאין חַ טָּ את קְׁ בּועָּה אֶׂ לָּא קָּ ְׁרבָּ ן עֹולֶׂה וְׁ ֵ‬
‫שֶׂ אָּ כַל קֹ דֶׂ ש וְׁ טָּ מֵ א שֶׂ נִּכְׁ נַס ל ִַּמקְׁ דָּ ש שֶׂ ְׁשנֵיהֶׂ ם אֵ ין ְׁמבִּ ִּ‬
‫‪With regard to all the transgressions punishable by karet in the Torah except for the three‬‬
‫‪which were mentioned, if a private individual violated one of these prohibitions‬‬
‫‪inadvertently, he must bring a fixed sin-offering with the exception of an impure person who‬‬
‫‪partook of sacrificial meat and an impure person who entered the Temple. These two do not‬‬
‫‪bring a fixed sin-offering, but rather an adjustable guilt-offering, as will be explained.‬‬
‫‪1:4‬‬
‫יֹורד הּוא קָּ ְׁרבָּ ן שֶׂ אֵ ינֹו קָּ בּו ַע אֶׂ לָּא ִּאם הָּ יָּה ע ִָּּשיר מֵ בִּ יא‬ ‫חַ טָּ את קְׁ בּועָּה הִּ יא הַ בָּ אָּ ה ִּמן הַ בְׁ הֵ מָּ ה בִּ לְׁ בַ ד וְׁ קָּ ְׁרבָּ ן עֹולֶׂה וְׁ ֵ‬
‫חַ טַ את בְׁ הֵ מָּ ה וְׁ ִּאם הָּ יָּה עָּנִּ י מֵ בִּ יא עֹוף אֹו ע ֲִּש ִּירית הָּ אֵ יפָּה כְׁ מֹו שֶׂ י ְִּׁתבָּ אֵ ר‪ .‬נִּ ְׁמצֵ אתָּ לָּמֵ ד שֶׂ כָּל הָּ עֲבֵ רֹות שֶׂ הַ יָּחִּ יד מֵ בִּ יא עַל‬
‫ִּשגְׁ גָּתָּ ן חַ טָּ את קְׁ בּועָּה אַ ְׁרבָּ עִּ ים וְׁ שָּ ֹלש‪ .‬וְׁ אֵ לּו הֵ ן‪ :‬א) הַ בָּ א עַל ִּאמֹו‪ .‬ב) הַ בָּ א עַל אֵ ם ִּא ְׁשתֹו‪ .‬ג) הַ בָּ א עַל אֵ ם ִּאמָּ ּה‪ .‬ד) הַ בָּ א‬
‫עַל אֵ ם אָּ בִּ יהָּ ‪ .‬ה) הַ בָּ א עַל בִּ תֹו‪ .‬ו) הַ בָּ א עַל בַ ת בִּ תֹו‪ .‬ז) הַ בָּ א עַל בַ ת בְׁ נֹו‪ .‬ח) הַ בָּ א עַל בַ ת ִּא ְׁשתֹו‪ .‬ט) הַ בָּ א עַל בַ ת בִּ תָּ ּה‪.‬‬
‫י ) הַ בָּ א עַל בַ ת בְׁ נָּּה‪ .‬יא) הַ בָּ א עַל אֲחֹותֹו‪ .‬יב) הַ בָּ א עַל אֲחֹותֹו שֶׂ הִּ יא בַ ת אֵ שֶׂ ת אָּ בִּ יו‪ .‬יג) הַ בָּ א עַל אֲחֹות אָּ בִּ יו‪ .‬יד) הַ בָּ א‬
‫עַל אֲחֹות ִּאמֹו‪ .‬טו) הַ בָּ א עַל אֲחֹות ִּא ְׁשתֹו‪ .‬טז) הַ בָּ א עַל אֵ שֶׂ ת אָּ בִּ יו‪ .‬יז) הַ בָּ א עַל אֵ שֶׂ ת אֲחִּ י אָּ בִּ יו‪ .‬יח) הַ בָּ א עַל אֵ שֶׂ ת‬
‫בְׁ נֹו‪ .‬יט) הַ בָּ א עַל אֵ שֶׂ ת אָּ חִּ יו‪ .‬כ) הַ בָּ א עַל אֵ שֶׂ ת ִּאיש‪ .‬כא) הַ בָּ א עַל הַ נִּדָּ ה‪ .‬כב) הַ שֹוכֵב עִּ ם ָּזכָּר‪ .‬כג) הַ בָּ א עַל אָּ בִּ יו‪.‬‬
‫כד) הַ בָּ א עַל אֲחִּ י אָּ בִּ יו‪ .‬כה) הַ שֹוכֵב עִּ ם בְׁ הֵ מָּ ה‪ .‬כו) הָּ ִּאשָּ ה שֶׂ ְׁמבִּ יאָּ ּה ָּעלֶׂיהָּ אֶׂ ת הַ בְׁ הֵ מָּ ה‪ .‬נִּ ְׁמצְׁ אּו כָּל כְׁ ֵרתֹות שֶׂ בַ ע ֲָּריֹות‬
‫ע ְֶׁׂש ִּרים וְׁ שֵ ש‪ּ .‬ובִּ ְׁשאָּ ר הָּ עֲבֵ רֹות ְׁשבַ ע ע ְֶׁׂש ֵרה‪ .‬וְׁ אֵ לּו הֵ ן‪ :‬א) הָּ עֹובֵ ד עֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה בְׁ מַ עֲשֶׂ ה‪ .‬ב) הַ נֹותֵ ן ִּמז ְַׁרעֹו לַמלְֶׂך‪ .‬ג) בַ עַל‬
‫פּורים‪ .‬ז) הָּ אֹוכֵל וְׁ שֹותֶׂ ה בְׁ יֹום‬ ‫אֹוב‪ .‬ד) בַ עַל יִּדְׁ עֹונִּ י בְׁ מַ עֲשֶׂ ה‪ .‬ה) הַ ְׁמחַ לֵל אֶׂ ת הַ שַ בָּ ת‪ .‬ו) הָּ עֹושֶׂ ה ְׁמלָּאכָּה בְׁ יֹום הַ כִּ ִּ‬
‫פּורים‪ .‬ח) הָּ אֹוכֵל נֹותָּ ר‪ .‬ט) הָּ אֹוכֵל חָּ מֵ ץ בְׁ פֶׂסַ ח‪ .‬י) הָּ אֹוכֵל חֵ לֶׂב‪ .‬יא) הָּ אֹוכֵל דָּ ם‪ .‬יב) הָּ אֹוכֵל פִּ ּגּול‪ .‬יג) הַ שֹוחֵ ט‬ ‫הַ כִּ ִּ‬
‫קָּ דָּ ִּש ים חּוץ ָּל ֲעז ָָּּרה‪ .‬יד) הַ מַ ֲעלֶׂה קָּ ְׁרבָּ ן חּוץ ָּל ֲעז ָָּּרה‪ .‬טו) הַ ְׁמפַטֵ ם אֶׂ ת שֶׂ מֶׂ ן הַ ִּמ ְׁשחָּ ה‪ .‬טז) הַ ְׁמפַטֵ ם אֶׂ ת הַ קְׁ טֹ ֶׂרת‪ .‬יז) הַ סָּ ְך‬
‫יאין עַל ִּשגְׁ גָּתָּ ן חַ טָּ את קְׁ בּועָּה‪ּ .‬ומַ ה הּוא הַ קָּ ְׁרבָּ ן שֶׂ מֵ בִּ יא הַ שֹוגֵג‬ ‫בְׁ שֶׂ מֶׂ ן הַ ִּמ ְׁשחָּ ה‪ .‬ה ֲֵרי אֵ לּו אַ ְׁרבָּ עִּ ים וְׁ שָּ ֹלש עֲבֵ רֹות שֶׂ ְׁמבִּ ִּ‬
 ‫ֲמּורה בְׁ פ ָָּּרשַ ת ְׁשלַח לְׁ ך בֵ ין שֶׂ הָּ יָּה הַ חֹוטֵ א‬ ָּ ‫ ִּאם שָּ גַג בַ עֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה מֵ בִּ יא עֵז בַ ת ְׁשנָּתָּ ּה לְׁ חַ טָּ את וְׁ הִּ יא הָּ א‬.‫בְׁ אַ חַ ת מֵ אֵ לּו‬
‫ אֲבָּ ל ִּאם שָּ גַג בְׁ אַ חַ ת ִּמ ְׁשאָּ ר אַ ְׁרבָּ עִּ ים‬.‫הֶׂ דְׁ יֹוט אֹו מֶׂ לְֶׂך אֹו כֹ הֵ ן ּגָּדֹול אֹו ְׁמשּוחַ ִּמלְׁ חָּ מָּ ה הַ כל שָּ וִּ ין בְׁ ִּשגְׁ גַת עֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה‬
‫ֲמּורה בְׁ פ ָָּּרשַ ת‬
ָּ ‫ּושתַ ִּים ִּאם הָּ יָּה הֶׂ דְׁ יֹוט מֵ בִּ יא ְׁשעִּ ַירת עִּ זִּים אֹו נְׁקֵ בָּ ה ִּמן הַ כְׁ בָּ ִּשים וְׁ זֹו הִּ יא חַ טָּ את שֶׂ ל אֶׂ חָּ ד מֵ עַם הָּ אָּ ֶׂרץ הָּ א‬ְׁ
‫ וְׁ ִּאם כֹ הֵ ן מָּ שּוחַ הּוא מֵ בִּ יא פַר בֶׂ ן בָּ קָּ ר לְׁ חַ טָּ את‬.‫ וְׁ ִּאם הַ מֶׂ לְֶׂך הּוא שֶׂ שָּ גַג בְׁ אַ חַ ת מֵ הֶׂ ן מֵ בִּ יא ְׁשעִּ ַירת עִּ זִּים לְׁ חַ טָּ את‬.‫וַיִּקְׁ ָּרא‬
:‫נִּתפ ֵָּרש שָּ ם‬
ְׁ ֶׂ‫נִּש ָּרף כְׁ מֹו ש‬
ְׁ ‫וְׁ הּוא‬
Only an animal is brought as a fixed sin-offering. In contrast, an adjustable guilt-offering is a
sacrifice whose object is not fixed. If one is rich, he must bring an animal as a sin-offering. If
he is poor, he brings a fowl or a tenth of an ephah as a meal-offering, as will be explained.
Thus all the sins for which a private person brings a fixed sin-offering are 43. They are: a)
one who is intimate with his mother, b) one who is intimate with his wife's mother, c) one
who is intimate with his maternal grandmother, d) one who is intimate with his paternal
grandmother, e) one who is intimate with his daughter, f) one who is intimate with his
daughter's daughter, g) one who is intimate with his son's daughter, h) one who is intimate
with his wife's daughter, i) one who is intimate with the daughter of his wife's daughter, j)
one who is intimate with the daughter of his wife's son, k) one who is intimate with his sister,
l) one who is intimate with his sister who is the daughter of his father's wife, m) one who is
intimate with his father's sister, n) m) one who is intimate with his mother's sister, o) one who
is intimate with his wife's sister, p) one who is intimate with his father's wife, q) one who is
intimate with the wife of his father's brother, r) one who is intimate with his son's wife,
s) one who is intimate with his brother's wife, t) one who is intimate with another man's wife,
u) one who is intimate with a woman in the niddah state, v) one who is intimate with a male,
w) one who is intimate with his father, x) one who is intimate with his father's brother, y) one
who is intimate with an animal, z) a woman who has an animal engage in relations with her.
Thus all the prohibitions involving forbidden relations punishable by karet are 26. Among
other sins, there are seventeen. They are: a) one who serves a false deity by performing a
deed, b) one who gives his descendants to Molech, c) one who divines through an ov, d) one
who performs a deed while divining with a yidoni, e) one who desecrates the Sabbath, f) one
who performs forbidden labor on Yom Kippur, g) one who eats or drinks on Yom Kippur, h)
one who eats chametz on Pesach, i) one who partakes of fat, j) one who partakes of blood, k)
one who partakes of sacrificial meat after the time for eating it passes, l) one who partakes of
sacrificial meat that was disqualified, because of an undesirable intent concerning time, m)
one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple Courtyard, n) one who offers a
sacrifice outside the Temple Courtyard, o) one who prepares anointing oil like that used in
the Temple, p) one who prepares incense like that used in the Temple, and q) one who
anoints himself with the anointing oil of the Temple. These are the 43 transgressions for
which one brings a fixed sin-offering for their inadvertent violation.
What is the sacrifice that a person who inadvertently violates one of these transgressions
should bring? If he inadvertently violated the prohibition against worshiping a false deity, he
must bring a female goat in the first year of its life. This is the sacrifice mentioned in the
portion Shelach Lecha. This applies whether the transgressor is an ordinary person, a king, a
High Priest, or the priest anointed to lead the people in war. Every one is equal with regard to
the inadvertent transgression of the worship of false divinities.
If, however, one inadvertently violated one of the other 42 transgressions mentioned above,
different rules apply. If the transgressor was an ordinary person, he should bring a she-goat or
a ewe. This is the sin offering of one of the common people mentioned in the portion
Vayikra. If the king inadvertently violated one of these transgressions, he should bring a male
goat as a sin-offering. If the transgressor is an anointed priest, he should bring a bull, the
offspring of an ox as a sin-offering. It is burnt, as described there.
1:5
‫ אַ נְׁשֵ י‬.‫ כֵיצַ ד‬."‫ָּעשה בִּ ְׁש ָּגגָּה‬
ֹ ֶׂ ‫"תֹורה אַ חַ ת ִּתהְׁ יֶׂה ָּלכֶׂם ל‬ ָּ )‫אֶׂ חָּ ד יָּחִּ יד שֶׂ שָּ גַג בְׁ אַ חַ ת מֵ אֵ לּו אֹו ְׁמרֻ בִּ ין שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר טו כט‬
‫ כָּל אֶׂ חָּ ד מֵ הֶׂ ן מֵ בִּ יא ְׁשתֵ י חַ טָּ אֹות‬.‫פּורים וְׁ ֻכלָּן אָּ כְׁ לּו וְׁ עָּשּו ְׁמלָּאכָּה‬
ִּ ִּ‫ְׁמדִּ ינָּה שֶׂ שָּ גְׁ גּו וְׁ דִּ מּו שֶׂ הַ יֹום חֹ ל ַוה ֲֵרי הּוא יֹום הַ כ‬
:‫ וְׁ כֵן ִּאם שָּ גְׁ גּו ֻכלָּן וְׁ הִּ קְׁ טִּ ירּו ַלעֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה כָּל אֶׂ חָּ ד וְׁ אֶׂ חָּ ד ִּמן הָּ עֹובְׁ ִּדים מֵ בִּ יא עֵז בַ ת ְׁשנָּתָּ ּה לְׁ חַ טָּ את‬.‫כְׁ בָּ שֹות אֹו ְׁשעִּ ירֹות‬
The same laws apply whether one person inadvertently violates one of these transgressions or
many do, as implied by Numbers 15:29: "There will be one law for those who transgress
inadvertently."
What is implied? If the people of a city inadvertently transgressed and thought the day was an
ordinary day, but it was Yom Kippur. As a result, they all ate and performed work, each one
of the transgressors should bring two sin-offerings, ewes or she-goats. Similarly, if they all
inadvertently transgressed and offered incense to a false deity, each one of the transgressors
must bring a goat in its first year of life as a sin-offering.
2:1
‫אֵ ין אָּ דָּ ם חַ יָּב חַ טָּ את עַל ִּשגְׁ גָּתֹו עַד שֶׂ יִּהְׁ יֶׂה שֹוגֵג ִּמ ְׁתחִּ ָּלה וְׁ עַד סֹוף אֲבָּ ל ִּאם שָּ גַג בַ ְׁתחִּ לָּה וְׁ הֵ זִּיד בַ סֹוף אֹו הֵ זִּיד בַ ְׁתחִּ לָּה‬
‫ כְׁ גֹון שֶׂ הֹוצִּ יא חֵ פֶׂץ מֵ ְׁרשּות לִּ ְׁרשּות בְׁ שַ בָּ ת עָּקַ ר בְׁ זָּדֹון וְׁ הִּ נִּ יחַ בִּ ְׁש ָּגגָּה אֹו שֶׂ עָּקַ ר‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫וְׁ שָּ גַג בַ סֹוף פָּטּור ִּמקָּ ְׁרבַ ן חַ טָּ את‬
:‫ וְׁ כֵן כָּל כַיֹוצֵ א בָּ זֶׂה‬.‫בִּ ְׁש ָּגגָּה וְׁ הִּ נִּ יחַ בְׁ זָּדֹון פָּטּור עַד שֶׂ ַיעֲקֹ ר בִּ ְׁש ָּגגָּה וְׁ יַנִּ יחַ בִּ ְׁש ָּגגָּה‬
A person is not liable for a sin-offering for an inadvertent transgression unless he acts
inadvertently from the beginning to the end. If, however, he acted inadvertently at the
beginning, but acted willfully at the end or began acting willfully, but acted inadvertently at
the end, he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.
What is implied? A person transferred an article from one domain to another on the Sabbath.
If one lifted up the article willfully, but placed it down inadvertently or lifted it up
inadvertently, but placed it down willfully, he is exempt. To be liable for a sin-offering, he
must lift it up inadvertently and place it down inadvertently. Similar laws apply in all
analogous situations.
2:2
‫ אֲבָּ ל ִּאם יָּדַ ע‬.‫עָּבַ ר עֲבֵ ָּרה וְׁ יֹודֵ ַע שֶׂ הִּ יא בְׁ ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה אֲבָּ ל אֵ ינֹו יֹודֵ ַע שֶׂ חַ יָּבִּ ין ָּעלֶׂיהָּ כ ֵָּרת ה ֲֵרי זֹו ְׁש ָּגגָּה ּומֵ בִּ יא חַ טָּ את‬
‫ שֶׂ ִּשגְׁ גַת קָּ ְׁרבָּ ן אֵ ינָּּה ְׁש ָּגגָּה בַ ֲעבֵ רֹות‬.‫שֶׂ הִּ יא בְׁ כ ֵָּרת וְׁ שָּ גַג בְׁ קָּ ְׁרבָּ ן וְׁ ל ֹא יָּדַ ע ִּאם חַ יָּבִּ ין ָּעלֶׂיהָּ קָּ ְׁרבָּ ן ִּאם לָּאו ה ֲֵרי זֶׂה מֵ זִּיד‬
:‫אֵ לּו שֶׂ חַ יָּבִּ ין ֲעלֵיהֶׂ ן כ ֵָּרת‬
If a person violated a transgression knowing that involved violation of a negative
commandment, but he did not know that he is liable for karet for its violation, he is
considered to have transgressed inadvertently and he must bring a sin-offering. If, however,
he did know that it was punishable by karet, but was unaware of the obligation for a sacrifice,
i.e., he did not know whether or not he was liable for a sacrifice for the transgression, he is
considered to have acted willfully. For the lack of knowledge concerning a sacrifice is not
considered as a lack of knowledge concerning these transgressions for which one is liable for
karet.
2:3
‫ ה ֲֵרי זֶׂה פָּטּור‬.‫ אַ ף עַל פִּ י שֶׂ יָּדַ ע בְׁ וַדַ אי שֶׂ עָּבַ ר עַל ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה שֶׂ יֵש בֹו כ ֵָּרת‬.‫ִּמי שֶׂ ל ֹא נֹודַ ע לֹו עַצְׁ מֹו שֶׂ ל חֵ טְׁ א שֶׂ חָּ טָּ א‬
‫ חֵ לֶׂב וְׁ נֹותָּ ר לְׁ ָּפנָּיו וְׁ אָּ כַל אֶׂ ת‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫ שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ד כג) "אֲשֶׂ ר חָּ טָּ א בָּ ּה" עַד שֶׂ יֵדַ ע הַ חֵ טְׁ א שֶׂ חָּ טָּ א בֹו‬.‫ִּמקָּ ְׁרבַ ן חַ טָּ את‬
‫ שַ בָּ ת וְׁ יֹום‬.‫ ִּא ְׁשתֹו נִּדָּ ה ַואֲחֹותֹו בַ בַ יִּת וְׁ שָּ גַג ּובָּ א עַל אַ חַ ת מֵ הֶׂ ן וְׁ אֵ ין יָּדּו ַע אֵ י זֹו מֵ הֶׂ ן בָּ עַל‬.‫אֶׂ חָּ ד מֵ הֶׂ ם וְׁ אֵ ין יָּדּו ַע אֵ י זֶׂה אָּ כַל‬
:‫פּורים לְׁ ָּפנָּיו וְׁ עָּשָּ ה ְׁמלָּאכָּה בְׁ אֶׂ חָּ ד מֵ הֶׂ ן וְׁ אֵ ין יָּדּו ַע בְׁ אֵ י זֶׂה מֵ הֶׂ ן עָּשָּ ה ה ֲֵרי זֶׂה פָּטּור ִּמקָּ ְׁרבַ ן חַ טָּ את‬
ִּ ִּ‫הַ כ‬
When a person does not know the nature of the transgression that he violated, even though he
definitely knows that he violated a negative commandment punishable by karet, he is exempt
from bringing a sin-offering, as implied by Leviticus 4:23: "that he transgressed with regard
to it," implying that he must know the transgression that he violated.
What is implied? There was a piece of forbidden fat and meat from a sacrifice left beyond its
permitted time before him and he partook of one of them, but did not know which he ate; his
wife who was in the niddah state and his sister were at home, he inadvertently was intimate
with one of them, but did not know with whom he had relations; the Sabbath and Yom
Kippur passed, he performed a forbidden labor on one of them, but did not know on which,
he is exempt from the obligation to bring a sin-offering.

3:10
‫ אֲבָּ ל הַ ְׁמבַ עֵט בָּ הֶׂ ן אֵ ינָּן‬.‫פּורים וְׁ ל ֹא הַ חַ טָּ את וְׁ ל ֹא הָּ אָּ שָּ ם ְׁמכַפְׁ ִּרין אֶׂ לָּא עַל הַ שָּ בִּ ים הַ מַ א ֲִּמינִּ ים בְׁ ַכפ ָָּּרתָּ ן‬ִּ ִּ‫אֵ ין יֹום הַ כ‬
‫ אַ ף עַל פִּ י‬.‫ הָּ יָּה ְׁמבַ עֵט וְׁ הֵ בִּ יא חַ טָּ אתֹו אֹו אֲשָּ מֹו וְׁ הּוא אֹומֵ ר אֹו ְׁמחַ שֵ ב בְׁ לִּ בֹו שֶׂ אֵ ין אֵ לּו ְׁמכַפְׁ ִּרין‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫ְׁמכַפְׁ ִּרין בֹו‬
‫פּורים‬
ִּ ִּ‫ וְׁ כֵן הַ ְׁמבַ עֵט בְׁ יֹום הַ כ‬.‫נִּת ַכפֵר לֹו ּוכְׁ שֶׂ ַיחֲזֹ ר בִּ ְׁתשּובָּ ה ִּמבְׁ עִּ יטָּ תֹו צָּ ִּריְך לְׁ הָּ בִּ יא חַ טָּ אתֹו ַואֲשָּ מֹו‬ ְׁ ‫שֶׂ קָּ ְׁרבּו כְׁ ִּמצְׁ וָּתָּ ן ל ֹא‬
‫פּורים וְׁ הּוא ְׁמבַ עֵט בֹו ה ֲֵרי זֶׂה ל ֹא‬ ִּ ִּ‫נִּתחַ יֵב בְׁ אָּ שָּ ם תָּ לּוי וְׁ עָּבַ ר ָּעלָּיו יֹום הַ כ‬ְׁ ‫ לְׁ פִּ יכְָּך ִּאם‬.‫פּורים ְׁמ ַכפֵר ָּעלָּיו‬ ִּ ִּ‫אֵ ין יֹום הַ כ‬
:‫פּורים חַ יָּב לְׁ הָּ בִּ יא כָּל אָּ שָּ ם תָּ לּוי שֶׂ הָּ יָּה חַ יָּב בֹו‬ ִּ ִּ‫נִּת ַכפֵר לֹו ּוכְׁ שֶׂ ַיחֲזֹ ר בִּ ְׁתשּובָּ ה אַ חַ ר יֹום הַ כ‬ ְׁ
Yom Kippur, sin-offerings and guilt-offerings do not generate atonement unless one repents
and believes in the atonement they grant. If, however, one rebels against them, they do not
generate atonement for him.
What is implied? A person was in a state of rebellion, but brought a sin-offering or a guilt-
offering, saying or thinking in his heart that these will not generate atonement. Accordingly,
even though they were offered as commanded, they do not generate atonement for him. When
he repents from his rebellion, he must bring another sin-offering and/or guilt-offering.
Similarly, when one is in a state of rebellion on Yom Kippur, Yom Kippur does not atone for
him. Therefore if he was obligated to bring a tentative guilt-offering and Yom Kippur passed
while he was in a state of rebellion, Yom Kippur does not generate atonement for him. When
he repents after Yom Kippur, he is obligated to bring all the tentative guilt-offerings for
which he is liable.
Ya”d Hazaqa Laws of the Procedure of the Offerings
3:4
‫ ֲאפִּ לּו הָּ עֹולָּה שֶׂ ְׁמקַ בְׁ לִּ ין‬.‫יִּש ָּראֵ ל שֶׂ הּוא מּומָּ ר ַלעֲבֹודָּ ה ז ָָּּרה אֹו ְׁמחַ לֵל שַ בָּ ת בְׁ פ ְַׁרהֶׂ סְׁ יָּא אֵ ין ְׁמקַ בְׁ לִּ ין ִּממֶׂ נּו קָּ ְׁרבָּ ן כְׁ לָּל‬ְׁ
‫אֹותָּ ּה ִּמן הַ נָּכְׁ ִּרים אֵ ין ְׁמקַ בְׁ לִּ ין אֹותָּ ּה ִּמן הַ מּומָּ ר הַ זֶׂה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא א ב) "אָּ דָּ ם כִּ י יַקְׁ ִּריב ִּמכֶׂם" ִּמפִּ י הַ ְׁשמּועָּה ל ְָּׁמדּו‬
‫ אֲבָּ ל ִּאם הָּ יָּה מּומָּ ר לִּ ְׁשאָּ ר עֲבֵ רֹות ְׁמקַ בְׁ לִּ ין ִּממֶׂ נּו כָּל הַ קָּ ְׁרבָּ נֹות כְׁ דֵ י שֶׂ ַיחֲזֹ ר‬.‫ִּמכֶׂם וְׁ ל ֹא כֻלְׁ כֶׂם לְׁ הֹוצִּ יא אֶׂ ת הַ מּומָּ ר‬
‫ הָּ יָּה מּומָּ ר ַלעֲבֵ ָּרה וְׁ הּוא ְׁמפ ְֻׁרסָּ ם וְׁ יָּדּו ַע ַלעֲשֹותָּ ּה וְׁ ה ְֻׁרּגַל בָּ ּה בֵ ין לְׁ הַ כְׁ עִּ יס בֵ ין לְׁ תֵ אָּ בֹון אֵ ין ְׁמקַ בְׁ לִּ ין ִּממֶׂ נּו קָּ ְׁרבָּ ן‬.‫בִּ ְׁתשּובָּ ה‬
‫ כְׁ גֹון שֶׂ הָּ יָּה ָּרגִּ יל ֶׂלאֱכל חֵ לֶׂב בֵ ין לְׁ הַ כְׁ עִּ יס בֵ ין לְׁ תֵ אָּ בֹון וְׁ שָּ גַג וְׁ אָּ כַל חֵ לֶׂב וְׁ הֵ בִּ יא חַ טָּ את אֵ ין ְׁמקַ בְׁ לִּ ין‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫לְׁ אֹותָּ ּה עֲבֵ ָּר ה‬
:‫אֹותָּ ּה ִּממֶׂ נּו‬
When a Jew is an apostate who worships false deities or who desecrates the Sabbath in
public, we do not accept any sacrifices from him at all. Even a burnt-offering that is accepted
from a gentile is not accepted from this apostate. [This is derived from Leviticus 1:2 which]
states: "A man from you who will sacrifice." According to the Oral Tradition, we learned:
"From you," i.e., not all of you, excluding an apostate.
If, however, one was a heretic with regard to other transgressions, any sacrifice [he brings] is
accepted so that he will repent. If, however, he was a heretic with regard to a transgression
and it is public knowledge that he commits it and he has become accustomed to doing so, a
sacrifice [that he brings atoning for] that transgression - whether committed to anger [God] or
out of desire -is not accepted. What is implied? If a person was accustomed to eat fat -
whether committed to anger [God] or out of desire - and then he inadvertently partook of fat
and brought a sin-offering [for this transgression], it is not accepted.
3:5
‫ אֲבָּ ל נִּ ְׁסכֵיהֶׂ ם קְׁ ֵרבִּ ין ִּמשֶׂ ל‬."‫יאין עִּ מָּ הֶׂ ן נְׁ סָּ כִּ ים שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר טו יג) "כָּל הָּ אֶׂ ז ְָּׁרח ַיעֲשֶׂ ה ָּככָּה‬ ִּ ִּ‫עֹולֹות הָּ עַכּו''ם אֵ ין ְׁמב‬
‫יִּש ָּראֵ ל‬ְׁ ְׁ‫ וְׁ אֵ ינָּן טְׁ עּונֹות ְׁס ִּמיכָּה שֶׂ אֵ ין ְׁס ִּמיכָּה אֶׂ לָּא ב‬."‫צִּ בּור שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר טו יב) " ָּככָּה תַ עֲשּו לָּאֶׂ חָּ ד כְׁ ִּמסְׁ פ ָָּּרם‬
:‫בַ ֲאנ ִָּּשים ל ֹא בְׁ נ ִָּּשים‬
Gentiles do not bring accompanying offerings for the burnt-offerings they bring, as [can be
inferred from Numbers 15:13]: "Every native among you shall do this." The accompanying
offerings for their sacrifices are, however, brought from communal funds, as [ibid.:12] states:
"So shall you do for each one according to their number." [These burnt offerings] do not
require semicha, for semicha is performed only by a Jew, and by a male and not a female.
3:6
.‫ חּוץ ִּמן הַ בְׁ כֹור וְׁ הַ מַ עֲשֵ ר וְׁ הַ פֶׂסַ ח‬.‫כָּל קָּ ְׁרבְׁ נֹות בְׁ הֵ מָּ ה שֶׂ יַקְׁ ִּריב הַ יָּחִּ יד בֵ ין חֹובָּ ה בֵ ין נְׁדָּ בָּ ה סֹומֵ ְך ֲעלֵיהֶׂ ן כְׁ שֶׂ הֵ ן חַ יִּין‬
:‫ ִּמפִּ י הַ ְׁשמּועָּה ל ְָּׁמדּו שֶׂ כָּל קָּ ְׁרבָּ ן בְׁ מַ ְׁשמָּ ע חּוץ ִּמפֶׂסַ ח ּובְׁ כֹור ּומַ ֲעשֵ ר‬."‫שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ג ב) "וְׁ סָּ מַ ְך יָּדֹו עַל ר ֹאש קָּ ְׁרבָּ נֹו‬
All of the offerings from domesticated animals that an individual brings- whether those in
which he is obligated or those promised through a vow - [require] semicha while they are
alive with the exception of the firstborn offering, the tithe offering, and the Paschal sacrifice.
[This is derived from Leviticus 3:2]: "And he shall lean his hand on the head of his offering."
According to the Oral Tradition, we learned that this refers to all the sacrifices with the
exception of the firstborn offering, the tithe offering, and the Paschal sacrifice.
3:7
‫ וְׁ כֵן כָּל הַ מָּ עֹות שֶׂ דִּ ינָּן שֶׂ יִּפְׁ לּו לַתֵ בֹות שֶׂ ל נְׁדָּ בָּ ה שֶׂ כְׁ בָּ ר בֵ אַ ְׁרנּו בְׁ הִּ לְׁ כֹות ְׁשקָּ לִּ ים שֶׂ ֻכלָּן יָּבֹואּו‬.‫הָּ עֹוף אֵ ינֹו טָּ עּון סְׁ ִּמיכָּה‬
‫עֹולֹות אֵ ין בַ עַל אֹותָּ ן הַ מָּ עֹות סֹומֵ ְך עַל אֹו תָּ ּה הָּ עֹולָּה וְׁ אֵ ינֹו מֵ בִּ יא ָּעלֶׂיהָּ נְׁ סָּ כִּ ים אֶׂ לָּא נְׁ סָּ כֶׂיהָּ ִּמשֶׂ ל צִּ בּור וְׁ אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הָּ יָּה‬
:‫עֹורּה שֶׂ ל אַ נְׁשֵ י ִּמ ְׁשמָּ ר‬
ָּ ְׁ‫כֹ הֵ ן עֲבֹודָּ תָּ ּה ו‬
[A sacrifice of] a fowl does not require semicha.
We already explained in Hilchot Sheqalim that the law is that all the money concerning
which it was decided that it should be given to the chest for freewill offerings should be used
to purchase burnt-offerings. The person to which this money belonged does not perform
semicha on that animal, nor does he bring the accompanying offerings. Instead, the
accompanying offerings are brought from communal funds. Even if he was a priest, the
service [of offering the sacrifice] and its hide belong to the men of the watch.
3:8
‫ וְׁ אֵ ין הַ שָּ לִּ יחַ סֹומֵ ְך שֶׂ אֵ ין ְׁס ִּמיכָּה אֶׂ לָּא בִּ בְׁ עָּלִּ ים שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר‬.‫סֹומכִּ ין חּוץ מֵ חֵ ֵרש שֹוטֶׂ ה וְׁ קָּ טָּ ן וְׁ עֶׂבֶׂ ד וְׁ ִּאשָּ ה וְׁ סּומָּ א וְׁ נָּכְׁ ִּרי‬
ְׁ ‫הַ כל‬
:‫(ויקרא ג ב) "וְׁ סָּ מַ ְך יָּדֹו" ל ֹא יַד ִּא ְׁשתֹו וְׁ ל ֹא יַד עַבְׁ דֹו וְׁ ל ֹא ְׁשלּוחֹו‬
All people may perform semicha with the exception of a deafmute, a mentally and/or
emotionally unstable individual, a minor, a servant, a woman, a blind man, and a gentile. An
agent does not perform semicha, for semicha is performed only by the owners, as [implied by
the prooftext]: "And he shall lean his hand." "His hand" and not the hand of his wife, his
servant, or his agent.
3:9
‫ ִּמי שֶׂ מֵ ת וְׁ הִּ נִּ יחַ קָּ ְׁרבָּ נֹו עֹולָּה אֹו‬.‫ ל ֹא שֶׂ ִּיסְׁ ְׁמכּו ֻכלָּן בְׁ בַ ת אַ חַ ת‬.‫סֹומכִּ ין ָּעלָּיו זֶׂה אַ חַ ר זֶׂה‬ ְׁ ‫ח ֲִּמשָּ ה שֶׂ הֵ בִּ יאּו זֶׂבַ ח אֶׂ חָּ ד ֻכלָּן‬
:‫יֹורשֹו ְׁמבִּ יאֹו וְׁ סֹומֵ ְך ָּעלָּיו ּומֵ בִּ יא נְׁ סָּ כָּיו‬
ְׁ ‫ְׁשל ִָּּמים ה ֲֵרי‬
When five individuals bring a sacrifice [in partnership], they all perform semicha, one after
the other. They should not perform semicha at the same time.
When a person died and left a sacrifice of a burnt offering or a peace offering, his heir should
have it offered, perform semicha on it, and bring its accompanying offerings.
3:10
‫ּושֹלשָּ ה ִּמן הַ סַ נְׁהֶׂ ְׁד ִּרין‬
ְׁ .‫ עַל שָּ עִּ יר הַ ִּמ ְׁשתַ לֵחַ וְׁ עַל פַר הֶׂ עְׁ לֵם דָּ בָּ ר‬.‫אֵ ין סְׁ ִּמיכָּה בְׁ קָּ ְׁרבְׁ נֹות הַ צִּ בּור חּוץ ִּמ ְׁשתֵ י סְׁ ִּמיכֹות‬
:‫ וְׁ דָּ בָּ ר זֶׂה ֲה ָּלכָּה ִּמפִּ י משֶׂ ה ַרבֵ נּו שֶׂ אֵ ין בְׁ צִּ בּור אֶׂ לָּא ְׁשתֵ י ְׁס ִּמיכֹות‬.‫סֹומכִּ ין ָּעלָּיו‬
ְׁ
Semicha is not performed with regard to communal offerings except with regard to two
sacrifices: the goat sent to Azazel and the bull brought because of a law being forgotten.
Three members of the Sanhedrin perform semicha on it. This is a law conveyed by Moses our
teacher that semicha is not performed on communal offerings other than these two.
3:11
‫ וְׁ ִּאם הָּ יָּה בַ עַל הַ קָּ ְׁרבָּ ן עֹומֵ ד בַ חּוץ וְׁ הִּ כְׁ נִּ יס יָּדֹו לְׁ פָּנִּ ים‬.‫ סָּ מַ ְך חּוץ ָּל ֲעז ָָּּרה חֹוזֵר וְׁ סֹומֵ ְך ִּמבִּ פְׁ נִּ ים‬.‫סֹומכִּ ין אֶׂ לָּא בָּ ֲעז ָָּּרה‬
ְׁ ‫אֵ ין‬
:‫ וְׁ אֵ ין סֹומֵ ְך אֶׂ לָּא טָּ הֹור וְׁ ִּאם סָּ מַ ְך הַ טָּ מֵ א סָּ מַ ְך‬.‫ וְׁ הּוא שֶׂ ִּיסְׁ מֹ ְך בְׁ כָּל כֹ חֹו‬.‫וְׁ סָּ מַ ְך סְׁ ִּמיכָּתֹו כְׁ שֵ ָּרה‬
Semicha is performed only in the Temple Courtyard. If one performed semicha outside the
Temple Courtyard, he should perform it again inside. If the one bringing the sacrifice was
standing outside [the Temple Courtyard] and he extended his hands into [the Courtyard] and
performed semicha, his semicha is valid, provided he performed semicha with all his
strength.
Only a person who is ritually pure may perform semicha. If a person who is ritually impure
performed semicha, the semicha [is acceptable].
3:12
‫ וְׁ הַ ְׁס ִּמיכָּה ְׁשי ֵָּרי‬.‫ וְׁ ִּאם שָּ חַ ט בְׁ מָּ קֹום אַ חֵ ר אֹו שֶׂ שָּ הָּ ה ְׁשחִּ יטָּ תֹו כְׁ שֵ ָּרה‬.‫ וְׁ תֵ כֶׂף לִּ סְׁ ִּמיכָּה ְׁשחִּ יטָּ ה‬.‫סֹומכִּ ין שֹוחֲטִּ ין‬
ְׁ ֶׂ‫ּובְׁ מָּ קֹום ש‬
:‫ִּמצְׁ וָּה הִּ יא לְׁ פִּ יכְָּך ִּאם ל ֹא סָּ מַ ְך כִּ פֵר וְׁ אֵ ינָּּה ְׁמ ַעכֶׂבֶׂ ת וְׁ אַ ף עַל פִּ י כֵן מַ עֲלִּ ין ָּעלָּיו כְׁ ִּאלּו ל ֹא כִּ פֵר‬
The animal should be slaughtered in the place where semicha is performed. The animal must
be slaughtered directly after semicha. If one slaughtered it in a different place or waited
[before slaughtering it], the slaughter is acceptable.
Semicha is an incremental aspect of the mitzvah. Accordingly, if one did not perform
semicha, the sacrifice [still] brings atonement; [the semicha] is not an indispensable
requirement. Nevertheless, it is considered as if the sacrifice did not bring atonement.
3:13
‫וְׁ צָּ ִּריְך הַ סֹומֵ ְך לִּ סְׁ מֹ ְך בְׁ כָּל כֹ חֹו בִּ ְׁשתֵ י יָּדָּ יו עַל ר ֹאש הַ בְׁ הֵ מָּ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא א ד) "עַל ר ֹאש הָּ עלָּה" ל ֹא עַל הַ צַ ּוָּאר וְׁ ל ֹא‬
:‫ וְׁ ל ֹא יִּהְׁ יֶׂה דָּ בָּ ר חֹוצֵ ץ בֵ ין יָּדָּ יו ּובֵ ין הַ בְׁ הֵ מָּ ה‬.‫עַל הַ צְׁ דָּ דִּ ין‬
The person performing semicha must do so with all his power, [placing] both hands on the
head of the animal, as [Leviticus 1:4] states: "on the head of the burnt-offering." [Implied is
his hands must be placed on the head] and not on the [animal's] neck or the side of its face,
and that there should not be any intervening substance between his hands and the animal.
3:14
ַ‫ ִּאם הָּ יָּה הַ קָּ ְׁרבָּ ן קֹדֶׂ ש קָּ דָּ ִּשים מַ ע ֲִּמידֹו בַ צָּ פֹון ּו ָּפנָּיו לַמַ ע ֲָּרב וְׁ הַ סֹומֵ ְך עֹומֵ ד בַ ִּמז ְָּׁרח ּו ָּפנָּיו לַמַ ע ֲָּרב ּומַ נִּ יח‬.‫וְׁ כֵיצַ ד סֹומֵ ְך‬
‫ וְׁ עַל הָּ עֹולָּה ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה עֲֹון עֲשֵ ה ַועֲֹון ל ֹא‬.‫ּומ ְׁתוַדֶׂ ה עַל חַ טָּ את עֲֹון חַ טָּ את וְׁ עַל אָּ שָּ ם עֲֹון אָּ שָּ ם‬ ִּ ‫ְׁשתֵ י יָּדָּ יו בֵ ין ְׁשתֵ י קַ ְׁרנָּיו‬
:‫תַ עֲשֶׂ ה שֶׂ נִּתַ ק ַלעֲשֵ ה‬
How is semicha performed? If the sacrifice was one of the offerings of the most sacred order,
he should have the animal stand in the northern portion of the Temple Courtyard, facing the
west. The person performing semicha stands to the east with his face to the west. He should
place both his hands between its two horns and recite [the appropriate] confession, for a sin-
offering, the sin which warrants a sin-offering and for a guilt-offering, the sin which warrants
a guilt offering. For a burnt offering, he confesses the sin of [negating the observance of] a
positive commandment or of a negative commandment that can be corrected by the
observance of] a positive commandment.
3:15
‫ הָּ יָּה הַ קָּ ְׁרבָּ ן ְׁשל ִָּּמים‬.‫יתי כְָּך וְׁ כְָּך וְׁ חָּ ז ְַׁר ִּתי בִּ ְׁתשּובָּ ה לְׁ ָּפנֶׂיך וְׁ זֹו ַכפ ָָּּר ִּתי‬
ִּ ‫יתי פָּשַ עְׁ ִּתי וְׁ ע ִָּּש‬
ִּ ִּ‫אתי עָּו‬
ִּ ָּ‫ אֹומֵ ר חָּ ט‬.‫כֵיצַ ד ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה‬
:‫ וְׁ י ֵָּראֶׂ ה לִּ י שֶׂ אֵ ינֹו ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה עַל הַ ְׁשל ִָּּמים אֲבָּ ל אֹומֵ ר ִּדבְׁ ֵרי שֶׂ בַ ח‬.‫סֹומֵ ְך בְׁ כָּל מָּ קֹום שֶׂ י ְִּׁרצֶׂ ה ִּמן הָּ ֲעז ָָּּרה בִּ ְׁמקֹום ְׁשחִּ יטָּ ה‬
How does he confess? He says: "I sinned, I transgressed, I committed iniquity, and I did this-
and-this, and I have repented before You and this is my atonement.
If he is bringing a peace-offering, he should perform semicha with all of his strength
anywhere he desires within the Temple Courtyard, where [the animal] will be slaughtered. It
appears to me that one does not confess on a peace-offering. Instead, he says words of praise.

7:1
.‫ שֹוחֵ ט וְׁ נֹותֵ ן הַ דָּ ם כְׁ מֹו שֶׂ בֵ אַ ְׁרנּו‬.‫ וְׁ כֵיצַ ד מַ עֲשֵ ה חַ טָּ את הַ ֶׂנ ֱא ֶׂכלֶׂת‬.‫תֹורה‬ ָּ ַ‫ֲמּורה ב‬ָּ ‫ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה ַלעֲשֹות הַ חַ טָּ אֹות כְׁ ִּמצְׁ וָּתָּ ן הָּ א‬
ַ‫ימּורין בִּ כְׁ לִּ י כְׁ שֶׂ מֹולִּ יכָּן ַל ִּמזְׁבֵ ח‬
ִּ ֵ‫ וְׁ ִּאם ָּרצָּ ה לִּ תֵ ן אֶׂ ת הָּ א‬.‫זֹורקָּ ן עַל ּגַבֵ י הָּ ִּא ִּשים‬
ְׁ ְׁ‫ימּורים ּומֹולְׁ חָּ ן ו‬ ִּ ֵ‫ּומַ פְׁ ִּשיטָּ ּה ּומַ פְׁ ִּריש הָּ א‬
:‫ּושאָּ ר בְׁ שָּ ָּרּה ֶׂנ ֱאכָּל לְׁ זִּכְׁ ֵרי כְׁ ֻהנָּה בָּ ֲעז ָָּּרה‬
ְׁ ‫נֹותֵ ן‬
It is a positive commandment to offer the sin-offerings according to its statutes as they are
written in the Torah. How are the sin-offerings which are eaten brought? One slaughters [the
animal] and sprinkles its blood in the manner described, skins it, and separates the eimorim.
He salts them and casts them on the pyre. If he desires to place the eimorim in a container
while they are being carried to the altar, he may. The remainder of the meat is eaten by male
priests in the Temple Courtyard.
7:2
‫נֹותנָּן בִּ כְׁ לִּ י‬
ְׁ ְׁ‫ימּורים ו‬ִּ ֵ‫קֹורעָּם ּומֹוצִּ יא הָּ א‬
ְׁ ‫ וְׁ אַ חַ ר כְָּך‬.‫זֹורק דָּ מָּ ם כְׁ מֹו שֶׂ בֵ אַ ְׁרנּו‬
ֵ ְׁ‫ שֹוחֵ ט ו‬.‫נִּש ָּרפֹות‬
ְׁ ַ‫וְׁ כֵיצַ ד מַ עֲשֵ ה חַ טָּ אֹות ה‬
‫שֹורפִּ ין אֹותָּ ן‬ ְׁ ְׁ‫ ו‬.‫עֹורן‬
ָּ ְׁ‫נִּתחֵ י הָּ עֹו ָּלה ב‬
ְׁ ְׁ‫ּומנ ְַׁתחִּ ין אֹותָּ ן שָּ ם כ‬
ְׁ .‫ ּומֹוצִּ יא ְׁשאֵ ִּריתָּ ן חּוץ לָּעִּ יר‬.‫זֹורקָּ ן עַל ּגַבֵ י הָּ ִּא ִּשים‬ ְׁ ְׁ‫ּומֹולְׁ חָּ ן ו‬
:‫שָּ ם בְׁ בֵ ית הַ דֶׂ שֶׂ ן‬
How are the sin-offerings which are burnt brought? One slaughters [the animal] and sprinkles
its blood in the manner described. Afterwards, one rips open [its belly] and removes the
eimorim. He places them into a container, salts them, and casts them on the pyre. The
remainder [of the animal] should be taken outside the city and cut up there as the burnt
offering is cut up with its hide. [The pieces] are burnt there in the ash pile.

7:6
‫יֹורד בְׁ צִּ פ ְָּׁרנֹו עַד שֶׂ יַחְׁ תֹ ְך הַ ִּסימָּ נִּ ין‬
ֵ ְׁ‫רֹומית מַ ע ֲָּרבִּ ית כְׁ מֹו שֶׂ בֵ אַ ְׁרנּו ו‬
ִּ ְׁ‫ מֹולֵק אֹותָּ ּה בְׁ קֶׂ ֶׂרן ד‬.‫חַ טַ את הָּ עֹוף כֵי צַ ד הָּ יְׁתָּ ה ַנעֲשֵ ית‬
‫ וְׁ ִּאם הִּ בְׁ דִּ יל פָּסַ ל וְׁ לֹוקֶׂ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ה ח) "ּומָּ לַק אֶׂ ת ר ֹאשֹו ִּממּול‬.‫אֹו רֹ ב אֶׂ חָּ ד מֵ הֶׂ ן וְׁ אֵ ינֹו מַ בְׁ דִּ יל הָּ ר ֹאש ִּמן הַ ּגּוף‬
)‫ּושי ֵָּרי הַ דָּ ם ִּמ ְׁתמַ צִּ ים עַל הַ ְׁיסֹוד שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ה ט‬ ְׁ .‫ ּומַ זֶׂה ִּמדָּ מָּ ּה עַל קִּ יר הַ ִּמזְׁבֵ חַ לְׁ מַ טָּ ה מֵ אֶׂ ְׁמצָּ עֹו‬."‫ע ְָּׁרפֹו וְׁ ל ֹא יַבְׁ דִּ יל‬
:‫נְׁתינָּה עַל קִּ יר שֶׂ הַ ְׁשי ִָּּרין שֶׂ לֹו ִּמ ְׁתמַ צִּ ין אֶׂ ל ְׁיסֹוד וְׁ זֶׂהּו קִּ יר הַ תַ חְׁ תֹון‬ ִּ ַ‫נִּשאָּ ר בַ דָּ ם ִּימָּ צֵ ה עַל ְׁיסֹוד הַ ִּמזְׁבֵ חַ " ִּמכְׁ לָּל שֶׂ ה‬ ְׁ ַ‫"וְׁ ה‬
How is a sin-offering from fowl brought? Meliqa should be performed on the southwest
corner [of the altar], as we explained. He should descend with his nail until he cuts the organs
[required for ritual slaughter] or [at least] the majority of one of them. He should not separate
the head from the body. If he does, he disqualifies [the sacrifice] and is liable for lashes, as
[Leviticus 5:8] states: "He shall nip off its head at the nape [of the neck], but should not
separate it."
He then sprinkles its blood on the wall of the altar, below its midpoint. The remainder of the
blood should be squeezed out on the altar's base, as stated [ibid.: 9]: "And the remainder of
the blood, he shall squeeze out on the altar's base." One can conclude from this that when one
presents the blood on the wall [of the altar], [the fact that] the remainder [of the blood] is
squeezed out toward the base [indicates that] "the wall" refers to the lower [portion] of the
wall.
7:7
:‫ וְׁ אֵ ין ל ִַּמזְׁבֵ חַ בָּ ּה אֶׂ לָּא דָּ מָּ ּה וְׁ הַ ְׁשאָּ ר ֶׂנ ֱאכָּל לְׁ זִּכְׁ ֵרי כְׁ ֻהנָּה כִּ בְׁ שַ ר חַ טַ את הַ בְׁ הֵ מָּ ה‬.‫ּומצּוי דַ ם חַ טַ את הָּ עֹוף ְׁמ ַעכֵב‬
ִּ
Squeezing out the blood of a fowl brought as a sin-offering is an absolute requirement. All
the altar receives from this offering is its blood. The remainder is eaten by males of the
priestly family like the meat of an animal brought as a sin-offering.

10:1
‫ הַ כֹ הֲנִּ ים אֹוכְׁ לִּ ים ּובְׁ עָּלִּ ים‬."‫אֲכִּ ילַת הַ חַ טָּ את וְׁ הָּ אָּ שָּ ם ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (שמות כט לג) "וְׁ אָּ כְׁ לּו אֹ תָּ ם אֲשֶׂ ר ֻכפַר בָּ הֶׂ ם‬
:‫ וְׁ הּוא הַ דִּ ין לִּ ְׁשאָּ ר הַ קָּ דָּ ִּשים שֶׂ אֹוכְׁ לִּ ין אֹותָּ ן הַ כֹ הֲנִּ ים שֶׂ אֲכִּ ילָּתָּ ן ִּמצְׁ וָּה‬.‫ִּמ ְׁתכַפְׁ ִּרים‬
It is a positive commandment for the sin offerings and the guilt-offerings to be eaten, as
[Exodus 29:33] states: "And they shall eat [the sacrifices] which convey atonement." The
priests eat the sacrifices and the owners receive atonement. This also applies to other
sacrifices that are eaten by the priests; partaking of them is a mitzvah.
14:8
‫ הָּ אֹומֵ ר ה ֲֵרי ָּעלַי חַ טָּ את אֹו אָּ שָּ ם אֹו שֶׂ אָּ מַ ר ה ֲֵרי זֹו‬.‫ וְׁ אֵ ינָּן בָּ ִּאין בְׁ נֵדֶׂ ר ּונְׁדָּ בָּ ה‬.‫חַ טָּ את וְׁ אָּ שָּ ם אֵ ינָּן בָּ ִּאין אֶׂ לָּא עַל חֵ טְׁ א‬
‫אתי אֹו ַלאֲשָּ ִּמי אֹו ה ֲֵרי הַ מָּ עֹות הָּ אֵ לּו‬
ִּ ָּ‫ הָּ יָּה ְׁמ ֻח ָּיב חַ טָּ את אֹו אָּ שָּ ם וְׁ אָּ מַ ר ה ֲֵרי זֹו לְׁ חַ ט‬.‫חַ טָּ את אֹו אָּ שָּ ם ל ֹא אָּ מַ ר כְׁ לּום‬
:‫אתי אֹו ַלאֲשָּ ִּמי דְׁ בָּ ָּריו קַ י ִָּּמים‬
ִּ ָּ‫לְׁ חַ ט‬
A sin-offering and a guilt-offering may be brought only for a sin. They may not be brought
because of a pledge or a vow. [Hence,] if one says: "I promise to bring a sin-offering" or "...a
guilt-offering," his statements are of no consequence. [Similarly,] if he said: "This animal is
[designated as] a sin-offering" or "...a guilt-offering," his statements are of no consequence.
If he was obligated to bring a sin-offering or a guilt-offering and he said: "This [animal] is for
my sin-offering" or "...for my guilt-offering" or "This money is for my sin-offering" or "...my
guilt-offering," his statements are binding.
Ya”d Hazaqa Laws of Shabbath
1:1
‫ וְׁ כָּל הָּ עֹושֶׂ ה בֹו ְׁמלָּאכָּה בִּ טֵ ל‬."‫ְׁשבִּ יתָּ ה בַ ְׁשבִּ יעִּ י ִּמ ְׁמלָּאכָּה ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (שמות לד כא) "ּובַ יֹום הַ ְׁשבִּ יעִּ י ִּת ְׁשבֹ ת‬
‫ ִּאם‬.‫ ּומַ ה הּוא חַ יָּב עַל ע ֲִּשיַת ְׁמלָּאכָּה‬."‫ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה וְׁ עָּבַ ר עַל ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (דברים ה יד) "ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה כָּל ְׁמלָּאכָּה‬
:‫ וְׁ ִּאם עָּשָּ ה בִּ ְׁש ָּגגָּה חַ יָּב קָּ ְׁרבַ ן חַ טָּ את קְׁ בּועָּה‬.‫ וְׁ ִּאם הָּ יּו שָּ ם עֵדִּ ים וְׁ הַ ְׁת ָּראָּ ה נִּ סְׁ קָּ ל‬.‫עָּשָּ ה בִּ ְׁרצֹונֹו בְׁ זָּדֹון חַ יָּב כ ֵָּרת‬
Resting from labor on the seventh day fulfills a positive commandment, as [Exodus 23:12]
states, "And you shall rest on the seventh day." Anyone who performs a labor on this day
negates the observance of a positive commandment and also transgresses a negative
commandment, for [ibid. 20:10] states, "Do not perform any labor [on it]."
What are the liabilities incurred by a person who performs labor [on this day]? If he does so
willingly, as a conscious act of defiance, he is liable for karet; if witnesses who administer a
warning are present, he should be stoned [to death]. If he performs [labor] without being
conscious of the transgression, he is liable to bring a sin offering of a fixed nature.
1:2
.‫ וְׁ ִּאם הָּ יּו שָּ ם ע ִֵּדים וְׁ הַ ְׁת ָּראָּ ה חַ יָּב ְׁסקִּ ילָּה‬.‫כָּל מָּ קֹום שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר בְׁ הִּ לְׁ כֹות שַ בָּ ת שֶׂ הָּ עֹושֶׂ ה דָּ בָּ ר זֶׂה חַ יָּב ה ֲֵרי זֶׂה חַ יָּב כ ֵָּרת‬
:‫וְׁ ִּאם הָּ יָּה שֹוגֵג חַ יָּב חַ טָּ את‬
Whenever the expression, "one who performs this is liable" is used within the context of the
Sabbath laws, the intent is that he is liable for karet, and if witnesses are present and
administer a warning, he is liable to be stoned to death. If he performs such an activity
without being aware of the transgression, he is liable for a sin offering.
1:3
‫ּומן הַ קָּ ְׁרבָּ ן אֲבָּ ל אָּ סּור ַלעֲשֹות אֹותֹו‬ ִּ ‫ּומן הַ ְׁסקִּ ילָּה‬
ִּ ‫וְׁ כָּל מָּ קֹום שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר שֶׂ הָּ עֹושֶׂ ה דָּ בָּ ר זֶׂה פָּטּור ה ֲֵרי זֶׂה פָּטּור ִּמן הַ כ ֵָּרת‬
‫ וְׁ כֵן כָּל‬.‫ וְׁ הָּ עֹושֶׂ ה אֹותֹו בְׁ זָּדֹון מַ כִּ ין אֹותֹו מַ כַת מַ ְׁרדּות‬.‫דָּ בָּ ר בְׁ שַ בָּ ת וְׁ ִּאסּורֹו ִּמדִּ בְׁ ֵרי סֹופְׁ ִּרים וְׁ הּוא הַ ְׁרחָּ קָּ ה ִּמן הַ ְׁמלָּאכָּה‬
:‫עֹושין כְָּך וְׁ כְָּך אֹו אָּ סּור ַלעֲשֹות כְָּך וְׁ כְָּך בְׁ שַ בָּ ת הָּ עֹושֶׂ ה אֹותֹו דָּ בָּ ר בְׁ זָּדֹון מַ כִּ ין אֹותֹו מַ כַת מַ ְׁרדּות‬ ִּ ‫מָּ קֹום שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר אֵ ין‬
Whenever the expression, "one who performs this is not liable" is used, the intent is that he is
not liable for karet, for [execution by] stoning, or for bringing a [sin] offering. It is, however,
forbidden to perform this act on the Sabbath.
In such an instance, the prohibition is Rabbinic in origin and was instituted as a safeguard
against [the performance of] labor. A person who performs such an act is given "stripes for
defiance."Similarly, whenever the expressions "this should not be performed..." or "it is
forbidden to do this on the Sabbath" are used, a person who performs such an act as a
conscious act of rebellion is given "stripes for defiance."
1:4
‫ וְׁ כֵן כָּל מָּ קֹום שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר אֵ ינֹו חַ יָּב כְׁ לּום אֹו פָּטּור ִּמכְׁ לּום‬.‫וְׁ כָּל מָּ קֹום שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר מֻתָּ ר ַלעֲשֹות כְָּך וְׁ כְָּך ה ֲֵרי זֶׂה מֻתָּ ר לְׁ כ ְַׁתחִּ לָּה‬
:‫אֵ ין מַ כִּ ין אֹותֹו כְׁ לָּל‬
Whenever the expression, "it is permissible to do this" is used, the intent is that, at the outset,
one may perform this act. Similarly, whenever the expressions, "one is under no obligation"
or "one is not liable at all" are used, one does not receive any punishment at all [for
performing such an act.]

1:19
 ‫ּומקְׁ צָּ תָּ ּה בְׁ זָּדֹון בֵ ין שֶׂ הֵ זִּיד ּולְׁ בַ סֹוף שָּ גַג בֵ ין שֶׂ שָּ גַג ּולְׁ בַ סֹוף הֵ זִּיד פָּטּור עַד‬ ִּ ‫כָּל הָּ עֹושֶׂ ה ְׁמלָּאכָּה בְׁ שַ בָּ ת ִּמקְׁ צָּ תָּ ּה בְׁ שֹוגֵג‬
.‫ וְׁ ִּאם יִּהְׁ יֶׂה בְׁ ע ִֵּדים וְׁ הַ ְׁת ָּראָּ ה חַ יָּב ְׁסקִּ ילָּה‬.‫שֶׂ ַיעֲשֶׂ ה ִּשעּור הַ ְׁמלָּאכָּה ֻכלָּּה ִּמ ְׁתחִּ לָּה וְׁ עַד סֹוף בְׁ זָּדֹון וְׁ אַ חַ ר כְָּך יִּהְׁ יֶׂה חַ יָּב ָּכ ֵרת‬
:‫אֹו שֶׂ ַיעֲשֶׂ ה ִּשעּור ְׁמלָּאכָּה ֻכלָּּה בִּ ְׁש ָּגגָּה ִּמ ְׁתחִּ לָּה וְׁ עַד סֹוף וְׁ אַ חַ ר כְָּך יִּהְׁ יֶׂה חַ יָּב חַ טָּ את קְׁ בּועָּה‬
Whenever a person performs a [forbidden] labor on the Sabbath, partially with intent and
partially unintentionally, he is not liable. [This law applies] regardless of whether one began
the performance of the [forbidden] labor intentionally and completed it unintentionally, or
one began the [forbidden] labor unintentionally and completed it intentionally.
One is liable for karet only when one performs the entire minimum measure of a [forbidden]
labor intentionally from the beginning to the end. [In such a circumstance,] were witnesses
who administered a warning to be present, one would be liable for execution by stoning.
Conversely, one is liable to bring a sin offering of a fixed nature when one performs the
entire minimum measure of a [forbidden] labor unintentionally from the beginning to the end.

5:4
‫ וְׁ הּוא סָּ פֵק ִּמן הַ יֹום‬.‫ִּמשֶׂ ִּת ְׁשקַ ע הַ חַ מָּ ה עַד שֶׂ י ֵָּראּו ְׁשֹלשָּ ה כֹוכָּבִּ ים בֵ ינֹונִּ ים הּוא הַ זְׁמַ ן הַ נִּקְׁ ָּרא בֵ ין הַ ְׁשמָּ שֹות בְׁ כָּל מָּ קֹום‬
‫ וְׁ הָּ עֹושֶׂ ה ְׁמלָּאכָּה בֵ ין הַ ְׁשמָּ שֹות בְׁ ע ֶֶׂׂרב שַ בָּ ת‬.‫ ּולְׁ פִּ יכְָּך אֵ ין מַ דְׁ לִּ יקִּ ין בֹו‬.‫סָּ פֵק ִּמן הַ ַל ְׁילָּה וְׁ דָּ נִּ ין בֹו לְׁ הַ ח ֲִּמיר בְׁ כָּל מָּ קֹום‬
‫ וְׁ כֹוכָּבִּ ים אֵ לּו ל ֹא ּגְׁ דֹולִּ ים הַ ְׁנִּר ִּאים בַ יֹום וְׁ ל ֹא קְׁ טַ נִּ ים שֶׂ אֵ ין ְׁנִּר ִּאין אֶׂ ָּלא‬.‫ּובְׁ מֹוצָּ אֵ י שַ בָּ ת בְׁ שֹוגֵג חַ יָּב חַ טָּ את ִּמכָּל מָּ קֹום‬
:‫ּומשֶׂ י ֵָּראּו ְׁשֹלשָּ ה כֹוכָּבִּ ים אֵ לּו הַ בֵ ינֹונִּ ים ה ֲֵרי זֶׂה ַל ְׁילָּה וַדַ אי‬ִּ .‫בַ ַל ְׁילָּה אֶׂ לָּא בֵ ינֹונִּ ים‬
The time from sunset until the appearance of three middle-sized stars is universally referred
to as beyn hash'mashot. There is a doubt whether this time is considered as part of the day or
as part of the night. [Accordingly,] it is accepted to rule stringently concerning [this time] in
all places. Therefore, one should not kindle [a lamp at this time]. A person who performs a
[forbidden] labor beyn hash'mashot [both] on the Sabbath eve and on Saturday night is
required to bring a sin offering.
The stars mentioned are not large stars that can be seen during the day or small stars that are
seen only at night, but of moderate size. When such three medium-sized stars are seen, it is
surely night.

7:7
‫ בְׁ שֹוגֵג חַ יָּב חַ טָּ את‬.‫ וְׁ ִּאם בָּ אּו ע ִֵּדים נִּ ְׁסקָּ ל‬.‫אֶׂ חָּ ד הָּ עֹושֶׂ ה אָּ ב מֵ אֲבֹות ְׁמלָּאכֹות אֹו תֹולָּדָּ ה ִּמן הַ תֹולָּדֹות בְׁ מֵ זִּיד חַ יָּב כ ֵָּרת‬
‫ שֶׂ הָּ עֹושֶׂ ה בְׁ שֹוגֵג ִּאם‬.‫ אֵ ין בֵ ינֵיהֶׂ ן הֶׂ פְׁ ֵרש אֶׂ לָּא לְׁ עִּ נְׁ יַן הַ קָּ ְׁרבָּ ן בִּ לְׁ בַ ד‬.‫ ִּאם כֵן מַ ה הֶׂ פְׁ ֵרש יֵש בֵ ין הָּ אָּ בֹות וְׁ הַ תֹולָּדֹות‬.‫קְׁ בּועָּה‬
‫ וְׁ ִּאם עָּשָּ ה אָּ ב וְׁ תֹולְׁ דֹותָּ יו בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד אֵ ינֹו חַ יָּב אֶׂ ָּלא‬.‫עָּשָּ ה אָּ בֹות הַ ְׁרבֵ ה בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד חַ יָּב חַ טָּ את אַ חַ ת עַל כָּל אָּ ב וְׁ אָּ ב‬
:‫חַ טָּ את אַ חַ ת‬
A person who willingly, as a conscious act of defiance, performs an activity that constitutes
one of the primary categories of [forbidden] labor or one of the derivatives [of these
categories] is liable for karet. If witnesses come, he should be stoned [to death]. If [he
performs such an activity] without being conscious of the transgression, he must bring a sin
offering of a fixed nature.
If so, what is the difference between the primary categories of [forbidden] labor and the
derivatives? There is no difference except with regard to sacrifices. When a person, without
being conscious of the transgression involved, performs many activities, each of which
constitutes a different primary category [of forbidden labor] in one period of lack of
awareness, he is obligated to bring a sin offering for every such category [of forbidden labor].
If he performs an activity that constitutes a primary category [of forbidden labor] and its
derivatives in one period of lack of awareness, he is obligated to bring merely one sin
offering.
7:8
‫ ַואֲפִּ לּו עָּשָּ ה הָּ אַ ְׁרבָּ עִּ ים חָּ סֵ ר אַ חַ ת בִּ ְׁש ָּגגָּה כְׁ גֹון‬.‫ ה ֲֵרי שֶׂ חָּ ַרש וְׁ ז ַָּרע וְׁ קָּ צַ ר בְׁ שַ בָּ ת בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד חַ יָּב שָּ ֹלש חַ טָּ אֹות‬.‫כֵיצַ ד‬
‫ אֲבָּ ל ִּאם טָּ חַ ן וְׁ חָּ תַ ְך הָּ י ָָּּרק‬.‫ּומלָּאכָּה חַ טָּ את אַ חַ ת‬ ְׁ ‫שֶׂ שָּ כַח שֶׂ אֵ לּו הַ ְׁמלָּאכֹות אֲסּורֹות ֵלעָּשֹות בְׁ שַ בָּ ת חַ יָּב עַל כָּל ְׁמלָּאכָּה‬
‫ וְׁ כֵן כָּל כַיֹוצֵ א‬.‫ שֶׂ ה ֲֵרי ל ֹא עָּשָּ ה אֶׂ לָּא אָּ ב אֶׂ חָּ ד וְׁ תֹולְׁ דֹותָּ יו‬.‫וְׁ שָּ ף לָּשֹון שֶׂ ל מַ תֶׂ כֶׂת בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד אֵ ינֹו חַ יָּב אֶׂ לָּא חַ טָּ את אַ חַ ת‬
:‫בָּ זֶׂה‬
What is implied? If a person plows, sows, and reaps on the Sabbath in a single period of lack
of awareness, he is required to bring three sin offerings. Even if he performs all thirty-nine
[forbidden] labors without knowing of the prohibition involved - e.g., he forgot that it is
forbidden to perform these labors on the Sabbath - he is obligated to bring one sin offering
for each and every [forbidden] labor.
In contrast, if he ground [grain], cut a vegetable, and pulverized a strip of metal during a
single period of lack of awareness, he is required to bring only one sin offering [for each
Sabbath], for he performed only a single primary [forbidden] labor and its derivatives. The
same applies in all similar situations.
7:9
‫ ה ֲֵרי שֶׂ ז ַָּרע וְׁ נָּטַ ע וְׁ הִּ בְׁ ִּריְך‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫הָּ עֹושֶׂ ה ְׁמלָּאכֹות הַ ְׁרבֵ ה מֵ עֵין ְׁמלָּא כָּה אַ חַ ת בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד אֵ ינֹו חַ יָּב אֶׂ לָּא חַ טָּ את אַ חַ ת‬
:‫ וְׁ כֵן כָּל כַיֹוצֵ א בָּ ֶׂזה‬.‫וְׁ הִּ ְׁרכִּ יב וְׁ זָּמַ ר בְׁ הֵ ָּעלֵם אֶׂ חָּ ד אֵ ינֹו חַ יָּב אֶׂ לָּא חַ טָּ את אַ חַ ת שֶׂ ֻכלָּן אָּ ב אֶׂ חָּ ד הֵ ן‬
When a person performs many labors corresponding to a single category of labor in one
period of lack of awareness, he is obligated to bring only one sin offering.
What is implied? When a person sowed, planted, extended, grafted, and pruned in a single
period of lack of awareness, he is obligated to bring only a single sin offering, for all of these
[activities] are included in the same primary category of labor. The same applies in all similar
situations.
Ya”d Hazaqa Laws of Repentance
1:1
‫תֹורה בֵ ין עֲשֵ ה בֵ ין ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה ִּאם עָּבַ ר אָּ דָּ ם עַל אַ חַ ת מֵ הֶׂ ן בֵ ין בְׁ זָּדֹון בֵ ין בִּ ְׁש ָּגגָּה כְׁ שֶׂ ַיעֲשֶׂ ה ְׁתשּובָּ ה וְׁ יָּשּוב‬ ָּ ַ‫כָּל ִּמצְׁ ֹות שֶׂ ב‬
‫"איש אֹו ִּאשָּ ה כִּ י ַיעֲשּו" וְׁ גֹו' (במדבר ה ז) "וְׁ הִּ ְׁתוַדּו‬ ִּ )‫מֵ חֶׂ טְׁ אֹו חַ יָּב לְׁ הִּ ְׁתוַדֹות לִּ פְׁ נֵי הָּ אֵ ל בָּ רּוְך הּוא שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר ה ו‬
‫יתי פָּשַ עְׁ ִּתי‬ ִּ ִּ‫אתי עָּו‬
ִּ ָּ‫ אֹומֵ ר אָּ נָּא הַ שֵ ם חָּ ט‬.‫ כֵיצַ ד ִּמ ְׁת ַו ִּדין‬.‫ וִּ דּוי זֶׂה ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה‬.‫אֶׂ ת חַ טָּ אתָּ ם אֲשֶׂ ר עָּשּו" זֶׂה וִּ דּוי דְׁ בָּ ִּרים‬
‫ וְׁ כָּל הַ מַ ְׁרבֶׂ ה‬.‫ וְׁ זֶׂהּו עִּ קָּ רֹו שֶׂ ל וִּ דּוי‬.‫יתי כְָּך וְׁ כְָּך ַוה ֲֵרי נִּ חַ ְׁמ ִּתי ּובֹ ְׁש ִּתי בְׁ מַ עֲשַ י ּולְׁ עֹולָּם אֵ ינִּ י חֹוזֵר לְׁ דָּ בָּ ר זֶׂה‬
ִּ ‫לְׁ ָּפנֶׂיך וְׁ ע ִָּּש‬
‫יאין קָּ ְׁרבְׁ נֹותֵ יהֶׂ ן עַל ִּשגְׁ גָּתָּ ן אֹו עַל‬ ִּ ִּ‫ וְׁ כֵן בַ ֲעלֵי חַ טָּ אֹות ַואֲשָּ מֹות בְׁ עֵת שֶׂ ְׁמב‬.‫לְׁ הִּ ְׁתוַדֹות ּומַ א ֲִּריְך בְׁ עִּ נְׁ יָּן זֶׂה ה ֲֵרי זֶׂה ְׁמשֻ בָּ ח‬
‫זְׁדֹונָּן אֵ ין ִּמ ְׁת ַכפֵר לָּהֶׂ ן בְׁ קָּ ְׁרבָּ נָּם עַד שֶׂ ַיעֲשּו ְׁתשּובָּ ה וְׁ י ְִּׁתוַדּו וִּ דּוי דְׁ בָּ ִּרים שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא ה ה) "וְׁ הִּ ְׁתוַדָּ ה אֲשֶׂ ר חָּ טָּ א‬
.‫יִּתוַדּו‬
ְׁ ְׁ‫ּומ ֻחיְׁבֵ י מַ לְׁ קֹות אֵ ין ִּמ ְׁת ַכפֵר לָּהֶׂ ן בְׁ ִּמיתָּ תָּ ן אֹו בִּ לְׁ קִּ יָּתָּ ן עַד שֶׂ ַיעֲשּו ְׁתשּובָּ ה ו‬ְׁ ‫ וְׁ כֵן כָּל ְׁמ ֻח ְׁיבֵ י ִּמיתֹות בֵ ית דִּ ין‬." ָּ‫ָּעלֶׂיה‬
‫וְׁ כֵן הַ חֹובֵ ל בַ חֲבֵ רֹו וְׁ הַ מַ זִּיק מָּ מֹונֹו אַ ף עַל פִּ י שֶׂ ִּשלֵם לֹו מַ ה שֶׂ הּוא חַ יָּב לֹו אֵ ינֹו ִּמ ְׁת ַכפֵר עַד שֶׂ י ְִּׁתוַדֶׂ ה וְׁ יָּשּוב ִּמ ַלעֲשֹות ָּכזֶׂה‬
:"‫"מכָּל חַ ט ֹאת הָּ אָּ דָּ ם‬ ִּ )‫לְׁ עֹולָּם שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (במדבר ה ו‬
If a person transgresses any of the mitzvot of the Torah, whether a positive command or a
negative command - whether willingly or inadvertently - when he repents, and returns from
his sin, he must confess before God, blessed be He, as [Numbers 5:6-7] states: "If a man or a
woman commit any of the sins of man... they must confess the sin that they committed."
This refers to a verbal confession. This confession is a positive command.
How does one confess: He states: "I implore You, God, I sinned, I transgressed, I committed
iniquity before You by doing the following. Behold, I regret and am embarrassed for my
deeds. I promise never to repeat this act again."
These are the essential elements of the confessional prayer. Whoever confesses profusely and
elaborates on these matters is worthy of praise.
Those who bring sin offerings or guilt offerings must also [confess their sins] when they
bring their sacrifices for their inadvertent or willful transgressions. Their sacrifices will not
atone for their sins until they repent and make a verbal confession as [Leviticus 5:5] states:
"He shall confess the sin he has committed upon it."
Similarly, those obligated to be executed or lashed by the court do not attain atonement
through their death or lashing unless they repent and confess. Similarly, someone who injures
a colleague or damages his property, does not attain atonement, even though he pays him
what he owes until he confesses and makes a commitment never to do such a thing again as
implied by the phrase [Numbers, loc. cit..], "any of the sins of man."
1:2
)‫שָּ עִּ יר הַ ִּמ ְׁשתַ לֵחַ לְׁ פִּ י שֶׂ הּוא ַכפ ָָּּר ה עַל כָּל י ְִּׁש ָּראֵ ל כֹ הֵ ן ּגָּדֹול ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה ָּעלָּיו עַל לְׁ שֹון כָּל י ְִּׁש ָּראֵ ל שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא טז כא‬
‫ בֵ ין‬,‫ הַ קַ לֹות וְׁ הַ חֲמּורֹות‬,‫תֹורה‬ ָּ ַ‫ שָּ עִּ יר הַ ִּמ ְׁשתַ לֵחַ ְׁמ ַכפֵר עַל כָּל עֲבֵ רֹות שֶׂ ב‬."‫"וְׁ הִּ ְׁתוַדָּ ה ָּעלָּיו אֶׂ ת כָּל עֲֹונֹ ת בְׁ נֵי י ְִּׁש ָּראֵ ל‬
‫ וְׁ הּוא שֶׂ עָּשָּ ה‬. ַ‫ הַ כל ִּמ ְׁת ַכפֵר בְׁ שָּ עִּ יר הַ ִּמ ְׁשתַ לֵח‬,‫ בֵ ין שֶׂ הֹודַ ע לֹו בֵ ין שֶׂ ל ֹא הֹודַ ע לֹו‬,‫שֶׂ עָּבַ ר בְׁ זָּדֹון בֵ ין שֶׂ עָּבַ ר בִּ ְׁש ָּגגָּה‬
‫ הַ חֲמּורֹות‬.‫ ּומַ ה הֵ ן הַ קַ לֹות ּומַ ה הֵ ן הַ חֲמּורֹות‬.‫ אֲבָּ ל ִּאם ל ֹא עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה אֵ ין הַ שָּ עִּ יר ְׁמ ַכפֵר לֹו אֶׂ לָּא עַל הַ קַ לֹות‬.‫ְׁתשּובָּ ה‬
‫ּושאָּ ר‬
ְׁ .‫ּושבּועַת שָּ וְׁ א וָּשֶׂ קֶׂ ר אַ ף עַל פִּ י שֶׂ אֵ ין בָּ הֶׂ ן כ ֵָּרת ה ֲֵרי הֵ ן ִּמן הַ חֲמּורֹות‬ ְׁ .‫הֵ ן שֶׂ חַ יָּבִּ ין ֲעלֵיהֶׂ ם ִּמיתַ ת בֵ ית דִּ ין אֹו כ ֵָּרת‬
:‫ּומצְׁ ֹות עֲשֵ ה שֶׂ אֵ ין בָּ הֶׂ ן כ ֵָּרת הֵ ם הַ קַ לֹות‬ ִּ ‫ִּמצְׁ ֹות ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה‬
Since the goat sent [to Azazel] atones for all of Israel, the High Priest confesses upon it as a
spokesman for all of Israel as [Leviticus 16:21] states: "He shall confess upon it all the sins of
the children of Israel."
The goat sent to Azazel atones for all the transgressions in the Torah, the severe and the
lighter [sins]; those violated intentionally and those transgressed inadvertently; those which
[the transgressor] became conscious of and those which he was not conscious of. All are
atoned for by the goat sent [to Azazel].
This applies only if one repents. If one does not repent, the goat only atones for the light
[sins].
Which are light sins and which are severe ones? The severe sins are those for which one is
liable for execution by the court or karet. False and unnecessary oaths are also considered
severe sins even though they are not [punished by] karet. [The violation of] the other
prohibitions and [the failure to perform] positive commandments that are not punishable by
karet are considered light [sins].
1:3
‫ אֲפִּ לּו‬.‫ הַ ְׁתשּובָּ ה ְׁמ ַכפ ֶֶׂׂרת עַל כָּל הָּ עֲבֵ רֹות‬.‫בַ זְׁמַ ן הַ זֶׂה שֶׂ אֵ ין בֵ ית הַ ִּמקְׁ דָּ ש קַ יָּם וְׁ אֵ ין לָּנּו ִּמזְׁבַ ח ַכפ ָָּּרה אֵ ין שָּ ם אֶׂ לָּא ְׁתשּובָּ ה‬
‫"ר ְׁשעַת הָּ ָּרשָּ ע ל ֹא‬ ִּ )‫ָּרשָּ ע כָּל יָּמָּ יו וְׁ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה בָּ אַ חֲרֹונָּה אֵ ין מַ זְׁכִּ ִּירין לֹו שּום דָּ בָּ ר מֵ ִּר ְׁשעֹו שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (יחזקאל לג יב‬
‫פּורים ְׁמ ַכפֵר לַשָּ בִּ ים שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא טז ל) "כִּ י בַ יֹום הַ זֶׂה יְׁ ַכפֵר‬ ִּ ִּ‫ וְׁ עַצְׁ מֹו שֶׂ ל יֹום הַ כ‬."‫יִּ כָּשֶׂ ל בָּ ּה בְׁ יֹום שּובֹו מֵ ִּר ְׁשעֹו‬
:"‫ֲעלֵיכֶׂם‬
At present, when the Temple does not exist and there is no altar of atonement, there remains
nothing else aside from Teshuvah. Teshuvah atones for all sins. Even a person who was
wicked his whole life and repented in his final moments will not be reminded of any aspect of
his wickedness as [Ezekiel 33:12] states "the wickedness of the evil one will not cause him to
stumble on the day he repents his wickedness." The essence of Yom Kippur atones for those
who repent as [Leviticus 16:30] states: "This day will atone for you."
1:4
‫ יֵש עֲבֵ רֹות שֶׂ הֵ ן ִּמ ְׁתכַפְׁ ִּרים לִּ ְׁשעָּתָּ ן וְׁ יֵש עֲבֵ רֹות‬.‫פּורים ְׁמ ַכפֵר‬ ִּ ִּ‫אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הַ ְׁתשּובָּ ה ְׁמ ַכפ ֶֶׂׂרת עַל הַ כל וְׁ עַצְׁ מֹו שֶׂ ל יֹום הַ כ‬
‫ עָּבַ ר אָּ דָּ ם עַל ִּמצְׁ וַת עֲשֵ ה שֶׂ אֵ ין בָּ ּה כ ֵָּרת וְׁ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה אֵ ינֹו זָּז ִּמשָּ ם עַד‬.‫ כֵיצַ ד‬.‫שֶׂ אֵ ין ִּמ ְׁתכַפְׁ ִּרים אֶׂ לָּא לְׁ אַ חַ ר זְׁמַ ן‬
‫ עָּבַ ר עַל ִּמצְׁ וַת ל ֹא תַ עֲשֶׂ ה‬.'‫ ּובְׁ אֵ לּו ֶׂנאֱמַ ר (ירמיה ג כב) "שּובּו בָּ נִּ ים שֹובָּ בִּ ים אֶׂ ְׁרפָּה ְׁמשּובֹ תֵ יכֶׂם" וְׁ גֹו‬,‫שֶׂ מֹוחֲלִּ ין לֹו‬
‫ ּובְׁ אֵ לּו ֶׂנאֱמַ ר (ויקרא טז ל) "כִּ י‬,‫פּורים ְׁמ ַכפֵר‬ ִּ ִּ‫ ְׁתשּובָּ ה תֹולָּה וְׁ יֹום הַ כ‬,‫שֶׂ אֵ ין בָּ ּה כ ֵָּרת וְׁ ל ֹא ִּמיתַ ת בֵ ית דִּ ין וְׁ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה‬
‫סּורין הַ בָּ ִּאין‬ ִּ ִּ‫ ְׁתשּובָּ ה וְׁ יֹום הַ כִּ פּו ִּרים תֹולִּ ין וְׁ י‬,‫ּומיתֹות בֵ ית דִּ ין וְׁ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה‬ ִּ ‫ עָּבַ ר עַל כְׁ ֵרתֹות‬."‫בַ יֹום הַ זֶׂה ְׁי ַכפֵר ֲעלֵיכֶׂם‬
)‫ ּובְׁ אֵ לּו ֶׂנאֱמַ ר (תהילים פט לג‬,‫ִּסּורין‬ ִּ ‫מּורה עַד שֶׂ יָּבֹואּו ָּעלָּיו י‬ ָּ ְׁ‫ ּולְׁ עֹולָּם אֵ ין ִּמ ְׁת ַכפֵר לֹו ַכפ ָָּּרה ּג‬.‫ּגֹומ ִּרין לֹו הַ ַכפ ָָּּרה‬ְׁ ‫ָּעלָּיו‬
‫ֲמּורים בְׁ שֶׂ ל ֹא חִּ לֵל אֶׂ ת הַ שֵ ם בְׁ שָּ עָּה שֶׂ עָּבַ ר אֲבָּ ל הַ ְׁמחַ לֵל אֶׂ ת‬ ִּ ‫ בַ מֶׂ ה דְׁ בָּ ִּרים א‬."‫"ּופָּקַ דְׁ ִּתי בְׁ שֵ בֶׂ ט פִּ ְׁשעָּם ּובִּ נְׁ גָּעִּ ים עֲֹונָּם‬
‫סּורין אֵ ינֹו ִּמ ְׁת ַכפֵר לֹו ַכפ ָָּּרה‬ ִּ ‫פּורים וְׁ הּוא עֹומֵ ד בִּ ְׁתשּובָּ תֹו ּובָּ אּו ָּעלָּיו ִּי‬ ִּ ִּ‫הַ שֵ ם אַ ף עַל פִּ י שֶׂ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה וְׁ הִּ ּגִּ י ַע יֹום הַ כ‬
‫ּומיתָּ ה ְׁמ ַכפ ֶֶׂׂרת שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ישעיה כב יד) "וְׁ נִּ גְׁ לָּה‬ ִּ ‫סּורין ְׁשל ְָּׁשתָּ ן תֹולִּ ין‬
ִּ ‫פּורים וְׁ ִּי‬ִּ ִּ‫ אֶׂ לָּא ְׁתשּובָּ ה יֹום הַ כ‬.‫מּורה עַד שֶׂ יָּמּות‬ ָּ ְׁ‫ּג‬
:"‫"אם ְׁי ֻכפַר הֶׂ עָֹּון הַ זֶׂה ָּלכֶׂם עַד ְׁתמֻתּון‬ ִּ )‫בְׁ אָּ ְׁזנָּי ה' צְׁ בָּ אֹות" וְׁ גֹו' (ישעיה כב יד‬
Even though Teshuvah atones for all [sins] and the essence of Yom Kippur brings atonement,
[there are different levels of sin and hence, differences in the degree of atonement.] There are
sins that can be atoned for immediately and other sins which can only be atoned for over the
course of time. What is implied? If a person violates a positive command which is not
punishable by karet and repents, he will not leave that place before he is forgiven.
Concerning these sins, [Jeremiah 3:22] states: "Return, faithless children! I will heal your
rebellious acts." If a person violates a prohibition that is not punishable by karet or execution
by the court and repents, Teshuvah has a tentative effect and Yom Kippur brings atonement
as [Leviticus, loc. cit. states "This day will atone for you." If a person violates [sins
punishable by] karet or execution by the court and repents, Teshuvah and Yom Kippur have a
tentative effect and the sufferings which come upon him complete the atonement. He will
never achieve complete atonement until he endures suffering for concerning these [sins,
Psalms 89:33] states: "I will punish their transgression with a rod." When does the above
apply: When the desecration of God's name is not involved in the transgression. However, a
person who desecrated God's name, even though he repented, Yom Kippur arrived while he
continued his repentance, and he experienced suffering, will not be granted complete
atonement until he dies. The three: repentance, Yom Kippur, and suffering have a tentative
effect and death atones as [Isaiah 22:14] states: "It was revealed in my ears [by] the Lord of
Hosts, surely this iniquity will not be atoned for until you die."
2:1
‫ ל ֹא‬.‫ זֶׂה שֶׂ בָּ א לְׁ יָּדֹו דָּ בָּ ר שֶׂ עָּבַ ר בֹו וְׁ אֶׂ פְׁ שָּ ר בְׁ יָּדֹו ַלעֲשֹותֹו ּופ ֵַרש וְׁ ל ֹא עָּשָּ ה ִּמפְׁ נֵי הַ ְׁתשּובָּ ה‬.‫מּורה‬
ָּ ְׁ‫אֵ י זֹו הִּ יא ְׁתשּובָּ ה ּג‬
‫נִּתיַחֵ ד עִּ מָּ ּה וְׁ הּוא עֹומֵ ד בְׁ אַ הֲבָּ תֹו בָּ ּה ּובְׁ כֹ חַ ּגּופֹו‬
ְׁ ‫ ה ֲֵרי שֶׂ בָּ א עַל ִּאשָּ ה בַ עֲבֵ ָּרה ּולְׁ אַ חַ ר זְׁמַ ן‬.‫ כֵיצַ ד‬. ַ‫ִּמיִּ ְׁראָּ ה וְׁ ל ֹא ִּמכִּ ְׁשלֹון כֹ ח‬
‫בֹוראֶׂ יך בִּ ימֵ י‬ְׁ ‫ הּוא שֶׂ ְׁשֹלמֹ ה אָּ מַ ר (קהלת יב א) "ּוזְׁכֹ ר אֶׂ ת‬.‫מּורה‬ ָּ ְׁ‫ּובַ ְׁמדִּ ינָּה שֶׂ עָּבַ ר בָּ ּה ּופ ַָּרש וְׁ ל ֹא עָּבַ ר זֶׂהּו בַ עַל ְׁתשּובָּ ה ּג‬
‫ וְׁ ִּאם ל ֹא שָּ ב אֶׂ לָּא בִּ ימֵ י זִּקְׁ נּותֹו ּובְׁ עֵת שֶׂ ִּאי אֶׂ פְׁ שָּ ר לֹו ַלעֲשֹות מַ ה שֶׂ הָּ יָּה עֹושֶׂ ה אַ ף עַל פִּ י שֶׂ אֵ י ָּנּה ְׁתשּובָּ ה‬."‫בְׁ חּורֹ תֶׂ יך‬
‫ אֲפִּ לּו עָּבַ ר כָּל יָּמָּ יו וְׁ עָּשָּ ה ְׁתשּובָּ ה בְׁ יֹום ִּמיתָּ תֹו ּומֵ ת בִּ ְׁתשּובָּ תֹו כָּל עֲֹונֹותָּ יו‬.‫ְׁמ ֻעלָּה מֹו ֶׂעלֶׂת הִּ יא לֹו ּובַ עַל ְׁתשּובָּ ה הּוא‬
‫נִּ ְׁמחָּ לִּ ין שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (קהלת יב ב) "עַד אֲשֶׂ ר ל ֹא תֶׂ חְׁ שַ ְך הַ שֶׂ מֶׂ ש וְׁ הָּ אֹור וְׁ הַ ָּי ֵרחַ וְׁ הַ כֹוכָּבִּ ים וְׁ שָּ בּו הֶׂ עָּבִּ ים אַ חַ ר הַ ּגֶׂשֶׂ ם" שֶׂ הּוא‬
:‫בֹוראֹו וְׁ שָּ ב קֹ דֶׂ ם שֶׂ יָּמּות נִּ סְׁ לַח לֹו‬
ְׁ ‫ ִּמכְׁ לָּל שֶׂ ִּאם ָּזכַר‬.‫יֹום הַ ִּמיתָּ ה‬
[Who has reached] complete Teshuvah? A person who confronts the same situation in which
he sinned when he has the potential to commit [the sin again], and, nevertheless, abstains and
does not commit it because of his Teshuvah alone and not because of fear or a lack of
strength.
For example, a person engaged in illicit sexual relations with a woman. Afterwards, they met
in privacy, in the same country, while his love for her and physical power still persisted, and
nevertheless, he abstained and did not transgress. This is a complete Baal-Teshuvah. This was
implied by King Solomon in his statement [Ecclesiastes 12:1] "Remember your Creator in the
days of your youth, [before the bad days come and the years draw near when you will say: `I
have no desire for them.'"]
If he does not repent until his old age, at a time when he is incapable of doing what he did
before, even though this is not a high level of repentance, he is a Baal-Teshuvah.
Even if he transgressed throughout his entire life and repented on the day of his death and
died in repentance, all his sins are forgiven as [Ecclesiastes, op. cit.:2] continues: "Before the
sun, the light, the moon, or the stars are darkened and the clouds return after the rain..." - This
refers to the day of death. Thus, we can infer that if one remembers his Creator and repents
before he dies, he is forgiven.
2:2
)‫ הּוא שֶׂ ַיעֲזֹ ב הַ חֹוטֵ א חֶׂ טְׁ אֹו וִּ יסִּ ירֹו ִּממַ חֲשַ בְׁ תֹו וְׁ ִּיגְׁ מֹ ר בְׁ לִּ בֹו שֶׂ ל ֹא ַיעֲשֵ הּו עֹוד שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ישעיה נה ז‬.‫ּומַ ה הִּ יא הַ ְׁתשּו בָּ ה‬
‫ וְׁ יָּעִּ יד ָּעלָּיו יֹודֵ ַע‬."‫ וְׁ כֵן י ְִּׁתנַחֵ ם עַל שֶׂ עָּבַ ר שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ירמיה לא יט) "כִּ י אַ ח ֲֵרי שּובִּ י נִּ חַ ְׁמ ִּתי‬.'‫" ַיעֲזֹ ב ָּרשָּ ע דַ ְׁרכֹו" וְׁ גֹו‬
‫ וְׁ צָּ ִּריְך‬.'‫תַ עֲלּומֹות שֶׂ ל ֹא יָּשּוב לְׁ זֶׂה הַ חֵ טְׁ א לְׁ עֹולָּם שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (הושע יד ד) "וְׁ ל ֹא נ ֹאמַ ר עֹוד אֱֹלהֵ ינּו לְׁ מַ עֲשֵ ה יָּדֵ ינּו" וְׁ גֹו‬
:‫לְׁ הִּ ְׁתוַדֹות בִּ ְׁשפָּתָּ יו וְׁ לֹומַ ר עִּ נְׁ יָּנֹות אֵ לּו שֶׂ ּגָּמַ ר בְׁ לִּ בֹו‬
What constitutes Teshuvah? That a sinner should abandon his sins and remove them from his
thoughts, resolving in his heart, never to commit them again as [Isaiah 55:7] states "May the
wicked abandon his ways...." Similarly, he must regret the past as [Jeremiah 31:18] states:
"After I returned, I regretted."
[He must reach the level where] He who knows the hidden will testify concerning him that he
will never return to this sin again as [Hoshea 14:4] states: "We will no longer say to the work
of our hands: `You are our gods.'"
He must verbally confess and state these matters which he resolved in his heart.
2:3
‫כָּל הַ ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה בִּ דְׁ בָּ ִּרים וְׁ ל ֹא ּגָּמַ ר בְׁ לִּ בֹו ַלעֲזֹ ב ה ֲֵרי זֶׂה דֹומֶׂ ה לְׁ טֹובֵ ל וְׁ שֶׂ ֶׂרץ בְׁ יָּדֹו שֶׂ אֵ ין הַ ְׁטבִּ י ָּלה מֹו ֶׂעלֶׂת לֹו עַד שֶׂ י ְַׁשלִּ יְך‬
‫ וְׁ צָּ ִּריְך לִּ פְׁ רֹ ט אֶׂ ת הַ חֵ ְׁטא שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (שמות לב לא) "אָּ נָּא חָּ טָּ א‬.)‫ וְׁ כֵן הּוא אֹומֵ ר ּומֹודֶׂ ה וְׁ עֹ זֵב יְׁרֻ חָּ ם (משלי כח יג‬.‫הַ שֶׂ ֶׂרץ‬
:"‫הָּ עָּם הַ זֶׂה חֲטָּ אָּ ה גְׁ דלָּה ַו ַיעֲשּו לָּהֶׂ ם אֱֹלהֵ י זָּהָּ ב‬
Anyone who verbalizes his confession without resolving in his heart to abandon [sin] can be
compared to [a person] who immerses himself [in a mikvah] while [holding the carcass of] a
lizard in his hand. His immersion will not be of avail until he casts away the carcass.
This principle is implied by the statement, [Proverbs 28:13], "He who confesses and forsakes
[his sins] will be treated with mercy."
It is necessary to mention particularly one's sins as evidenced by [Moses' confession, Exodus
32:31]: "I appeal to You. The people have committed a terrible sin by making a golden idol."
2:4
‫ּומ ְׁת ַרחֵ ק הַ ְׁרבֵ ה ִּמן הַ דָּ בָּ ר‬ ִּ ‫ִּמדַ ְׁרכֵי הַ ְׁתשּובָּ ה לִּ הְׁ יֹות הַ שָּ ב צֹועֵק תָּ ִּמיד לִּ פְׁ נֵי הַ שֵ ם בִּ בְׁ כִּ י ּובְׁ תַ חֲנּונִּ ים וְׁ עֹושֶׂ ה צְׁ דָּ קָּ ה כְׁ פִּ י כֹ חֹו‬
‫ּומשַ נֶׂה מַ עֲשָּ יו ֻכלָּן לְׁ טֹובָּ ה ּולְׁ דֶׂ ֶׂרְך‬
ְׁ ‫ּומשַ נֶׂה ְׁשמֹו כְׁ לֹומַ ר אֲנִּ י אַ חֵ ר וְׁ אֵ ינִּ י אֹותֹו הָּ ִּאיש שֶׂ עָּשָּ ה אֹותָּ ן הַ מַ ע ֲִּשים‬ ְׁ ‫שֶׂ חָּ טָּ א בֹו‬
: ַ‫ּושפַל רּוח‬ ְׁ ‫ּגֹורמֶׂ ת לֹו לְׁ הִּ ָּכנַע וְׁ לִּ הְׁ יֹות ָּענָּו‬ ֶׂ ֶׂ‫ שֶׂ ּגָּלּות ְׁמ ַכפ ֶֶׂׂרת עָֹּון ִּמפְׁ נֵי ש‬.‫יְׁשָּ ָּרה וְׁ גֹולֶׂה ִּמ ְׁמקֹומֹו‬
Among the paths of repentance is for the penitent to
a) constantly call out before God, crying and entreating;
b) to perform charity according to his potential;
c) to separate himself far from the object of his sin;
d) to change his name, as if to say "I am a different person and not the same one who sinned;"
e) to change his behavior in its entirety to the good and the path of righteousness; and f) to
travel in exile from his home. Exile atones for sin because it causes a person to be
submissive, humble, and meek of spirit.
2:5
‫ּומ ַגלֶׂה עֲבֵ רֹות שֶׂ בֵ ינֹו לְׁ בֵ ין חֲבֵ רֹו ַלאֲחֵ ִּרים וְׁ אֹומֵ ר לָּהֶׂ ם אָּ ְׁמנָּם‬ ְׁ ‫וְׁ שֶׂ בַ ח ּגָּדֹול ַל שָּ ב שֶׂ י ְִּׁתוַדֶׂ ה בָּ ַרבִּ ים וְׁ יֹודִּ י ַע פְׁ שָּ עָּיו לָּהֶׂ ם‬
‫מֹודי ַע אֶׂ לָּא ְׁמכַסֶׂ ה פְׁ שָּ עָּיו אֵ ין‬
ִּ ‫ וְׁ כָּל הַ ִּמ ְׁתּגָּאֶׂ ה וְׁ אֵ ינֹו‬.‫ּומ ְׁתנַחֵ ם‬
ִּ ‫יתי לֹו כְָּך וְׁ כְָּך ַוה ֲֵרינִּ י הַ יֹום שָּ ב‬ ִּ ‫אתי לִּ פְׁ לֹונִּ י וְׁ ע ִָּּש‬
ִּ ָּ‫חָּ ט‬
‫ֲמּורים בַ עֲבֵ רֹות שֶׂ בֵ ין אָּ דָּ ם ַלחֲבֵ רֹו‬ ִּ ‫ בַ מֶׂ ה ְׁדבָּ ִּרים א‬." ַ‫"מכַסֶׂ ה פְׁ שָּ עָּיו ל ֹא יַצְׁ לִּ יח‬ ְׁ )‫מּורה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (משלי כח יג‬ ָּ ְׁ‫ְׁתשּובָּ תֹו ּג‬
‫ אֶׂ לָּא שָּ ב לִּ פְׁ נֵי הָּ אֵ ל בָּ רּוְך הּוא‬.‫אֲבָּ ל בַ עֲבֵ רֹות שֶׂ בֵ ין אָּ דָּ ם לַמָּ קֹום אֵ ינֹו צָּ ִּריְך לְׁ פ ְַׁרסֵ ם עַצְׁ מֹו וְׁ עַזּות פָּנִּ ים הִּ יא לֹו ִּאם ּגִּ לָּם‬
‫נִּת ַּגלָּה עֲֹונֹו שֶׂ ֶׂנ ֱאמַ ר (תהילים לב א) "אַ ְׁש ֵרי‬ ְׁ ‫ וְׁ טֹובָּ ה הִּ יא לֹו שֶׂ ל ֹא‬.‫ּומ ְׁתוַדֶׂ ה ֲעלֵיהֶׂ ם לִּ פְׁ נֵי ַרבִּ ים סְׁ תָּ ם‬ ִּ ‫ּופֹורט חֲטָּ אָּ יו לְׁ ָּפנָּיו‬ ֵ
:"‫נְׁשּוי פֶׂשַ ע כְׁ סּוי חֲטָּ אָּ ה‬
It is very praiseworthy for a person who repents to confess in public and to make his sins
known to others, revealing the transgressions he committed against his colleagues.
He should tell them: "Though I sinned against so and so, committing the following
misdeeds.... Behold, I repent and express my regret." Anyone who, out of pride, conceals his
sins and does not reveal them will not achieve complete repentance as [Proverbs 28:13]
states: "He who conceals his sins will not succeed."
When does the above apply? In regard to sins between man and man. However, in regard to
sins between man and God, it is not necessary to publicize one's [transgressions]. Indeed,
revealing them is arrogant. Rather, a person should repent before God, blessed be He, and
specifically mention his sins before Him. In public, he should make a general confession. It is
to his benefit not to reveal his sins as [Psalms 32:1] states: "Happy is he whose transgression
is forgiven, whose sin is covered."
2:6
‫ּומ ְׁתקַ בֶׂ לֶׂת‬
ִּ ‫פּורים הִּ יא ָּיפָּה בְׁ יֹותֵ ר‬
ִּ ִּ‫ בַ עֲשָּ ָּרה הַ י ִָּּמים שֶׂ בֵ ין ר ֹאש הַ שָּ נָּה וְׁ יֹום הַ כ‬.‫אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הַ ְׁתשּובָּ ה וְׁ הַ צְׁ עָּקָּ ה ָּיפָּה לָּעֹולָּם‬
‫עֹושים ְׁתשּובָּ ה‬ ִּ ֶׂ‫ֲמּורים בְׁ יָּחִּ יד אֲבָּ ל צִּ בּור כָּל זְׁמַ ן ש‬
ִּ ‫ בַ מֶׂ ה דְׁ בָּ ִּרים א‬."‫הִּ יא ִּמיָּד שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (ישעיה נה ו) "דִּ ְׁרשּו ה' בְׁ הִּ מָּ צְׁ אֹו‬
:"‫וְׁ צֹועֲקִּ ין בְׁ לֵב שָּ לֵם הֵ ם ַנעֲנִּ ין שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (דברים ד ז) "כַה' אֱֹלהֵ ינּו בְׁ כָּל קָּ ְׁראֵ נּו אֵ לָּיו‬
Even though repentance and calling out [to God] are desirable at all times, during the ten
days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, they are even more desirable and will be
accepted immediately as [Isaiah 55:6] states: "Seek God when He is to be found."
When does the above apply? To an individual. However, in regard to a community, whenever
they repent and cry out wholeheartedly, they are answered immediately as [Deuteronomy
4:7] states: "[What nation is so great that they have God close to them,] as God, our Lord, is
whenever we call Him."
2:7
‫ לְׁ פִּ יכְָּך חַ יָּבִּ ים הַ כל ַלעֲשֹות‬.‫פּורים הּוא זְׁמַ ן ְׁתשּובָּ ה לַכל ַליָּחִּ יד וְׁ ל ַָּרבִּ ים וְׁ הּוא קֵ ץ ְׁמחִּ ילָּה ּוסְׁ לִּ יחָּ ה לְׁ י ְִּׁש ָּראֵ ל‬ ִּ ִּ‫יֹום הַ כ‬
‫פּורים שֶׂ י ְַׁתחִּ יל מֵ ע ֶֶׂׂרב הַ יֹום קֹ דֶׂ ם שֶׂ י ֹאכַל שֶׂ מָּ א יֵחָּ נֵק בַ ְׁסעֻדָּ ה קֹ דֶׂ ם‬ ִּ ִּ‫ּומצְׁ וַת וִּ דּוי יֹום הַ כ‬ ִּ .‫פּורים‬
ִּ ִּ‫ְׁתשּובָּ ה ּולְׁ הִּ ְׁתוַדֹות בְׁ יֹום הַ כ‬
‫ּומ ְׁתוַדֶׂ ה בְׁ שַ ח ֲִּרית ּובְׁ מּוסָּ ף‬
ִּ ‫פּורים ע ְַׁרבִּ ית וְׁ חֹוזֵר‬ ִּ ִּ‫ּומ ְׁתוַדֶׂ ה בְׁ לֵילֵי יֹום הַ כ‬
ִּ ‫ וְׁ אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הִּ ְׁתוַדָּ ה קֹ דֶׂ ם שֶׂ י ֹאכַל חֹוזֵר‬.‫יִּתוַדֶׂ ה‬ ְׁ ֶׂ‫ש‬
:‫ּושלִּ יחַ צִּ בּור בְׁ אֶׂ ְׁמצַ ע ְׁתפִּ לָּתֹו בִּ בְׁ ָּרכָּה ְׁרבִּ יעִּ ית‬
ְׁ ‫ יָּחִּ יד אַ חַ ר ְׁתפִּ לָּתֹו‬.‫ וְׁ הֵ יכָּן ִּמ ְׁתוַדֶׂ ה‬.‫ּובְׁ ִּמנְׁ חָּ ה ּובִּ נְׁעִּ ילָּה‬
Yom Kippur is the time of Teshuvah for all, both individuals and the community at large. It is
the apex of forgiveness and pardon for Israel. Accordingly, everyone is obligated to repent
and confess on Yom Kippur.
The mitzvah of the confession of Yom Kippur begins on the day's eve, before one eats [the
final meal], lest one choke to death in the meal before confessing.
Although a person confessed before eating, he should confess again in the evening service,
Yom Kippur night, and similarly, repeat the confession in the morning, Musaf, afternoon, and
Ne'ilah services.
At which point [in the service] should one confess? An individual confesses after the Amidah
and the Chazan confesses in the midst of the Amidah, in the fourth blessing.
2:8
‫פּורים זֶׂה‬ִּ ִּ‫ עֲבֵ רֹות שֶׂ הִּ ְׁת ַודָּ ה ֲעלֵיהֶׂ ם בְׁ יֹום הַ כ‬.‫הַ ּוִּ דּוי שֶׂ ָּנהֲגּו בֹו כָּל י ְִּׁש ָּראֵ ל אֲבָּ ל ֲאנַחְׁ נּו חָּ טָּ אנּו ( ֻכלָּנּו) וְׁ הּוא עִּ קַ ר הַ ּוִּ דּוי‬
‫פּורים אַ חֵ ר אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הּוא עֹומֵ ד בִּ ְׁתשּובָּ תֹו שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (תהילים נא ה) "כִּ י פְׁ שָּ עַי אֲנִּ י אֵ דָּ ע‬ ִּ ִּ‫ּומ ְׁתוַדֶׂ ה ֲעלֵיהֶׂ ן בְׁ יֹום הַ כ‬ִּ ‫חֹוזֵר‬
:"‫אתי נֶׂגְׁ דִּ י תָּ ִּמיד‬ִּ ָּ‫וְׁ חַ ט‬
The confessional prayer customarily recited by all Israel is: "For we have all sinned...." This
is the essence of the confessional prayer.
Sins which were confessed on one Yom Kippur should be confessed on another Yom Kippur
even though one remains steadfast in his repentance, as [Psalms 51:5] states: "I acknowledge
my transgressions and my sins are always before me."
2:9
‫פּורים ְׁמכַפְׁ ִּרין אֶׂ לָּא עַל עֲבֵ רֹות שֶׂ בֵ ין אָּ דָּ ם לַמָּ קֹום כְׁ גֹון ִּמי שֶׂ אָּ כַל דָּ בָּ ר אָּ סּור אֹו בָּ עַל בְׁ עִּ ילָּה‬ ִּ ִּ‫אֵ ין הַ ְׁתשּובָּ ה וְׁ ל ֹא יֹום הַ כ‬
‫ אֲבָּ ל עֲבֵ רֹות שֶׂ בֵ ין אָּ דָּ ם ַלחֲבֵ רֹו כְׁ גֹון הַ חֹובֵ ל אֶׂ ת חֲבֵ רֹו אֹו הַ ְׁמקַ לֵל חֲבֵ רֹו אֹו ּגֹוזְׁלֹו וְׁ כַיֹוצֵ א בָּ הֶׂ ן אֵ ינֹו‬.‫ֲסּורה וְׁ כַיֹוצֵ א בָּ הֶׂ ן‬ ָּ ‫א‬
‫ אַ ף עַל פִּ י שֶׂ הֶׂ ֱחזִּיר לֹו מָּ מֹון שֶׂ הּוא חַ יָּב לֹו צָּ ִּריְך לְׁ ַרצֹותֹו‬.‫נִּ ְׁמחַ ל לֹו לְׁ עֹולָּם עַד שֶׂ יִּתֵ ן ַלחֲבֵ רֹו מַ ה שֶׂ הּוא חַ יָּב לֹו וִּ ַירצֵ הּו‬
‫ ל ֹא ָּרצָּ ה חֲבֵ רֹו‬.‫ ֲא פִּ לּו ל ֹא הִּ קְׁ נִּ יט אֶׂ ת חֲבֵ רֹו אֶׂ לָּא בִּ דְׁ בָּ ִּרים צָּ ִּריְך לְׁ ַפ ְׁיסֹו וְׁ לִּ פְׁ ּגֹ ַע בֹו עַד שֶׂ ִּי ְׁמחל לֹו‬.‫וְׁ לִּ ְׁשאל ִּממֶׂ נּו שֶׂ ִּי ְׁמחל לֹו‬
‫נִּת ַרצָּ ה לָּהֶׂ ן מֵ בִּ יא לֹו ְׁשנִּ יָּה‬
ְׁ ‫ ל ֹא‬.‫ּומבַ קְׁ ִּשין ִּממֶׂ נּו‬ ְׁ ‫שּורה שֶׂ ל ְׁשֹלשָּ ה בְׁ נֵי אָּ דָּ ם מֵ ֵרעָּיו ּופֹוגְׁ עִּ ין בֹו‬ ָּ ‫לִּ ְׁמחל לֹו מֵ בִּ יא לֹו‬
‫ וְׁ ִּאם הָּ יָּה ַרבֹו הֹולְֵך ּובָּ א אֲפִּ לּו אֶׂ לֶׂף פְׁ ע ִָּּמים עַד שֶׂ יִּ ְׁמחל‬.‫ ל ֹא ָּרצָּ ה ְׁמנִּ יחֹו וְׁ הֹולְֵך לֹו וְׁ זֶׂה שֶׂ ל ֹא מָּ חַ ל הּוא הַ חֹוטֵ א‬.‫ישית‬ ִּ ִּ‫ּושל‬
ְׁ
:‫לֹו‬
Teshuvah and Yom Kippur only atone for sins between man and God; for example, a person
who ate a forbidden food or engaged in forbidden sexual relations, and the like. However,
sins between man and man; for example, someone who injures a colleague, curses a
colleague, steals from him, or the like will never be forgiven until he gives his colleague what
he owes him and appeases him.
[It must be emphasized that] even if a person restores the money that he owes [the person he
wronged], he must appease him and ask him to forgive him.
Even if a person only upset a colleague by saying [certain] things, he must appease him and
approach him [repeatedly] until he forgives him.
If his colleague does not desire to forgive him, he should bring a group of three of his friends
and approach him with them and request [forgiveness]. If [the wronged party] is not
appeased, he should repeat the process a second and third time. If he [still] does not want [to
forgive him], he may let him alone and need not pursue [the matter further]. On the contrary,
the person who refuses to grant forgiveness is the one considered as the sinner.
[The above does not apply] if [the wronged party] was one's teacher. [In that instance,] a
person should continue seeking his forgiveness, even a thousand times, until he forgives him.
2:10
‫אָּ סּור לָּאָּ דָּ ם לִּ הְׁ יֹות אַ כְׁ ז ִָּּרי וְׁ ל ֹא י ְִּׁת ַפיֵס אֶׂ לָּא יְׁהֵ א נֹוחַ לִּ ְׁרצֹות וְׁ קָּ שֶׂ ה לִּ כְׁ עֹ ס ּובְׁ שָּ עָּה שֶׂ ְׁמבַ קֵ ש ִּממֶׂ נּו הַ חֹוטֵ א לִּ ְׁמחל מֹוחֵ ל‬
.‫ וְׁ זֶׂהּו דַ ְׁרכָּם שֶׂ ל ֶׂז ַרע י ְִּׁש ָּראֵ ל וְׁ לִּ בָּ ם הַ נָּכֹון‬.‫ ַואֲפִּ לּו הֵ צֵ ר לֹו וְׁ חָּ טָּ א לֹו הַ ְׁרבֵ ה ל ֹא יִּקֹ ם וְׁ ל ֹא ִּיטֹ ר‬.‫בְׁ לֵב שָּ לֵם ּובְׁ ֶׂנפֶׂש ֲחפֵצָּ ה‬
‫ וְׁ כֵן הּוא אֹומֵ ר עַל הַ ּגִּ בְׁ עֹונִּ ים לְׁ פִּ י שֶׂ ל ֹא‬.‫אֲבָּ ל הָּ עֹובְׁ דֵ י כֹוכָּבִּ ים ע ְַׁרלֵי לֵב אֵ ינָּן כֵן אֶׂ לָּא (וְׁ עֶׂבְׁ ָּרתָּ ן) [וְׁ עֶׂבְׁ ָּרתֹו] ְׁשמָּ ָּרה נֶׂצַ ח‬
:‫נִּת ַפ ְׁיסּו וְׁ הַ ּגִּ בְׁ עֹ נִּ ים ל ֹא ִּמבְׁ נֵי י ְִּׁש ָּראֵ ל הֵ מָּ ה‬
ְׁ ‫מָּ חֲלּו וְׁ ל ֹא‬
It is forbidden for a person to be cruel and refuse to be appeased. Rather, he should be easily
pacified, but hard to anger. When the person who wronged him asks for forgiveness, he
should forgive him with a complete heart and a willing spirit. Even if he aggravated and
wronged him severely, he should not seek revenge or bear a grudge.
This is the path of the seed of Israel and their upright spirit. In contrast, the insensitive
gentiles do not act in this manner. Rather, their wrath is preserved forever. Similarly, because
the Gibeonites did not forgive and refused to be appeased, [II Samuel 21:2] describes them,
as follows: "The Gibeonites are not among the children of Israel."
2:11
'‫אתי לַה‬ ִּ ָּ‫הַ חֹוטֵ א ַלחֲבֵ רֹו ּומֵ ת חֲבֵ רֹו קֹ דֶׂ ם שֶׂ ְׁיבַ קֵ ש ְׁמחִּ ילָּה מֵ בִּ יא עֲשָּ ָּרה בְׁ נֵי אָּ דָּ ם ּומַ ע ֲִּמידָּ ן עַל קִּ בְׁ רֹו וְׁ י ֹאמַ ר בִּ פְׁ נֵיהֶׂ ם חָּ ט‬
‫יֹור ִּשין יַנִּ יחֶׂ נּו‬
ְׁ ‫ ל ֹא הָּ יָּה יֹודֵ ַע לֹו‬.‫ַיֹור ִּשים‬ ְׁ ‫ וְׁ ִּאם הָּ יָּה חַ יָּב לֹו מָּ מֹון ַי ֲחזִּירֹו ל‬.‫יתי לֹו‬ ִּ ‫אֱֹלהֵ י י ְִּׁש ָּראֵ ל וְׁ לִּ פְׁ לֹונִּ י זֶׂה שֶׂ כְָּך וְׁ כְָּך ע ִָּּש‬
:‫בְׁ בֵ ית דִּ ין וְׁ י ְִּׁתוַדֶׂ ה‬
If a person wronged a colleague and the latter died before he could ask him for forgiveness,
he should take ten people and say the following while they are standing before the colleague's
grave: "I sinned against God, the Lord of Israel, and against this person by doing the
following to him...."
If he owed him money, he should return it to his heirs. If he is unaware of the identity of his
heirs, he should place [the sum] in [the hands of] the court and confess.

5:1
‫ וְׁ ִּאם ָּרצָּ ה לְׁ הַ טֹות עַצְׁ מֹו לְׁ דֶׂ ֶׂרְך‬.‫ ִּאם ָּרצָּ ה לְׁ הַ טֹות עַצְׁ מֹו לְׁ דֶׂ ֶׂרְך טֹובָּ ה וְׁ לִּ הְׁ יֹות צַ דִּ יק הָּ ְׁרשּות בְׁ יָּדֹו‬.‫ְׁרשּות לְׁ כָּל אָּ דָּ ם נְׁ תּונָּה‬
."‫תֹורה (בראשית ג כב) "הֵ ן הָּ אָּ דָּ ם הָּ יָּה כְׁ אַ חַ ד ִּממֶׂ נּו ָּלדַ עַת טֹוב ו ָָּּרע‬ ָּ ַ‫ הּוא שֶׂ כָּתּוב ב‬.‫ָּרעָּה וְׁ לִּ הְׁ יֹות ָּרשָּ ע הָּ ְׁרשּות בְׁ יָּדֹו‬
‫כְׁ לֹומַ ר הֵ ן ִּמין זֶׂה שֶׂ ל אָּ דָּ ם הָּ יָּה יָּחִּ יד בָּ עֹולָּם וְׁ אֵ ין ִּמין שֵ נִּ י דֹומֶׂ ה לֹו בְׁ זֶׂה הָּ עִּ נְׁ יָּן שֶׂ יְׁהֵ א הּוא מֵ עַצְׁ מֹו בְׁ דַ עְׁ תֹו ּובְׁ מַ חֲשַ בְׁ תֹו‬
:‫יִּשלַח יָּדֹו‬ ְׁ ‫ וְׁ כֵיוָּן שֶׂ כֵן הּוא פֶׂן‬.‫יֹודֵ ַע הַ טֹוב וְׁ הָּ ַרע וְׁ עֹושֶׂ ה כָּל מַ ה שֶׂ הּוא חָּ פֵץ וְׁ אֵ ין ִּמי שֶׂ ְׁי ַעכֵב בְׁ יָּדֹו ִּמ ַלעֲשֹות הַ טֹוב אֹו הָּ ַרע‬
Free will is granted to all men. If one desires to turn himself to the path of good and be
righteous, the choice is his. Should he desire to turn to the path of evil and be wicked, the
choice is his.
This is [the intent of] the Torah's statement (Genesis 3:22 : "Behold, man has become unique
as ourselves, knowing good and evil," i.e., the human species became singular in the world
with no other species resembling it in the following quality: that man can, on his own
initiative, with his knowledge and thought, know good and evil, and do what he desires.
There is no one who can prevent him from doing good or bad. Accordingly, [there was a need
to drive him from the Garden of Eden,] "lest he stretch out his hand [and take from the tree of
life]."
5:2
‫אֹומ ִּרים טִּ פְׁ שֵ י אֻמֹות הָּ עֹולָּם וְׁ רֹ ב ּגָּלְׁ מֵ י בְׁ נֵי י ְִּׁש ָּראֵ ל שֶׂ הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך הּוא ּגֹוזֵר עַל הָּ אָּ דָּ ם‬ ְׁ ֶׂ‫אַ ל ַיעֲבֹ ר בְׁ מַ חֲשַ בְׁ ְׁתך דָּ בָּ ר זֶׂה ש‬
‫ אֵ ין הַ דָּ בָּ ר כֵן אֶׂ לָּא כָּל אָּ דָּ ם ָּראּוי לֹו לִּ הְׁ יֹות צַ ִּדיק כְׁ משֶׂ ה ַרבֵ נּו אֹו ָּרשָּ ע כְׁ י ָָּּרבְׁ עָּם‬.‫ִּמ ְׁתחִּ לַת בְׁ ִּריָּתֹו לִּ הְׁ יֹות צַ דִּ יק אֹו ָּרשָּ ע‬
‫ וְׁ אֵ ין לֹו ִּמי שֶׂ יִּכְׁ פֵהּו וְׁ ל ֹא ּגֹוזֵר ָּעלָּיו וְׁ ל ֹא ִּמי‬.‫אֹו חָּ כָּם אֹו סָּ כָּל אֹו ַרחֲמָּ ן אֹו אַ כְׁ ז ִָּּרי אֹו כִּ ילַי אֹו שּו ַע וְׁ כֵן ְׁשאָּ ר כָּל הַ דֵ עֹות‬
)‫ הּוא שֶׂ י ְִּׁר ְׁמיָּהּו אָּ מַ ר (איכה ג לח‬.‫ּומדַ עְׁ תֹו נֹוטֶׂ ה לְׁ אֵ י זֹו דֶׂ ֶׂרְך שֶׂ י ְִּׁרצֶׂ ה‬ ִּ ‫מֹושכֹו לְׁ אֶׂ חָּ ד ִּמ ְׁשנֵי הַ דְׁ ָּרכִּ ים אֶׂ לָּא הּוא מֵ עַצְׁ מֹו‬
ְׁ ֶׂ‫ש‬
‫ וְׁ כֵיוָּן שֶׂ כֵן הּוא‬.‫בֹורא ּגֹוזֵר עַל הָּ אָּ דָּ ם לִּ הְׁ יֹות טֹוב וְׁ ל ֹא לִּ הְׁ יֹות ַרע‬ ֵ ַ‫ כְׁ לֹו מַ ר אֵ ין ה‬."‫"מפִּ י עֶׂלְׁ יֹון ל ֹא תֵ צֵ א הָּ ָּרעֹות וְׁ הַ טֹוב‬ ִּ
.‫ ּולְׁ פִּ יכְָּך ָּראּוי לֹו לִּ בְׁ כֹות ּולְׁ קֹונֵן עַל חֲטָּ אָּ יו וְׁ עַל מַ ה שֶׂ עָּשָּ ה לְׁ נַפְׁ שֹו ּוגְׁ מָּ לָּּה ָּרעָּה‬.‫נִּ ְׁמצָּ א זֶׂה הַ חֹוטֵ א הּוא הִּ פְׁ סִּ יד אֶׂ ת עַצְׁ מֹו‬
‫ּומדַ עְׁ תֵ נּו ע ִָּּשינּו כָּל‬
ִּ ‫הֹואיל ְּׁורשּותֵ נּו בְׁ יָּדֵ ינּו‬ִּ ‫ וְׁ חָּ זַר וְׁ אָּ מַ ר‬.'‫הּוא שֶׂ כָּתּוב אַ ח ֲָּריו (איכה ג לט) "מַ ה י ְִּׁתאֹונֵן אָּ דָּ ם חָּ י" וְׁ גֹו‬
‫ הּוא שֶׂ ָּכתּוב אַ ח ֲָּריו (איכה ג מ) "נַחְׁ פְׁ שָּ ה ְׁד ָּרכֵינּו‬.‫הָּ ָּרעֹות ָּראּוי לָּנּו ַלחֲזֹ ר בִּ ְׁתשּובָּ ה וְׁ ַלעֲזֹ ב ִּר ְׁשעֵנּו שֶׂ הָּ ְׁרשּות עַתָּ ה בְׁ יָּדֵ ינּו‬
:'‫וְׁ נַחְׁ קֹ ָּרה וְׁ נָּשּובָּ ה" וְׁ גֹו‬
A person should not entertain the thesis held by the fools among the gentiles and the majority
of the undeveloped among Israel that, at the time of a man's creation, The Holy One, blessed
be He, decrees whether he will be righteous or wicked.
This is untrue. Each person is fit to be righteous like Moses, our teacher, or wicked, like
Jeroboam. [Similarly,] he may be wise or foolish, merciful or cruel, miserly or generous, or
[acquire] any other character traits. There is no one who compels him, sentences him, or leads
him towards either of these two paths. Rather, he, on his own initiative and decision, tends to
the path he chooses.
This was [implied by the prophet,] Jeremiah who stated [Eichah 3:38: "From the mouth of the
Most High, neither evil or good come forth." The Creator does not decree that a person
should be good and refrain from being evil. Accordingly, it is the sinner, himself, who causes
his own loss.
Therefore, it is proper for a person to cry and mourn for his sins and for what he has done to
his soul, the evil consequences, he brought upon it. This is implied by the following verse
[ibid.:39]: "Of what should a living man be aggrieved? [A man of his sins.]"
[The prophet] continues explaining, since free choice is in our hands and our own decision [is
what prompts us to] commit all these wrongs, it is proper for us to repent and abandon our
wickedness, for this choice is presently in our hand. This is implied by the following verse
[ibid.:40]: "Let us search and examine our ways and return [to God]."
5:3
."‫"ראֵ ה נָּתַ ִּתי לְׁ ָּפנֶׂיך הַ יֹום אֶׂ ת הַ חַ יִּ ים‬ ְׁ )‫תֹורה וְׁ הַ ִּמצְׁ וָּה שֶׂ ֶׂנאֱמַ ר (דברים ל טו‬ ָּ ַ‫וְׁ דָּ בָּ ר זֶׂה עִּ קָּ ר ּגָּדֹול הּוא וְׁ הּוא עַמּוד ה‬
‫ וְׁ כָּל שֶׂ יַחְׁ פֹ ץ הָּ אָּ דָּ ם ַלעֲשֹות ִּממַ עֲשֵ ה‬.‫ כְׁ לֹומַ ר שֶׂ הָּ ְׁרשּות בְׁ י ְֶׁׂדכֶׂם‬."‫"ראֵ ה אָּ נֹ כִּ י נֹ תֵ ן לִּ פְׁ נֵיכֶׂם הַ יֹום‬
ְׁ )‫ּוכְׁ ִּתיב (דברים יא כו‬
‫ כְׁ לֹומַ ר‬."‫"מי יִּתֵ ן וְׁ הָּ יָּה לְׁ בָּ בָּ ם זֶׂה לָּהֶׂ ם‬
ִּ )‫ּומפְׁ נֵי זֶׂה הָּ עִּ נְׁ יָּן ֶׂנאֱמַ ר (דברים ה כו‬ ִּ .‫בְׁ נֵי הָּ אָּ דָּ ם עֹושֶׂ ה בֵ ין טֹובִּ ים בֵ ין ָּרעִּ ים‬
:‫בֹורא כֹופֶׂה בְׁ נֵי הָּ אָּ דָּ ם וְׁ ל ֹא ּגֹוזֵר ֲעלֵיהֶׂ ן ַלעֲשֹות טֹובָּ ה אֹו ָּרעָּה אֶׂ לָּא הַ כל מָּ סּור לָּהֶׂ ם‬ ֵ ַ‫שֶׂ אֵ ין ה‬
This principle is a fundamental concept and a pillar [on which rests the totality] of the Torah
and mitzvot as [Deuteronomy 30:15] states: "Behold, I have set before you today life [and
good, death and evil]." Similarly, [Deuteronomy 11:26] states, "Behold, I have set before you
today [the blessing and the curse]," implying that the choice is in your hands.
Any one of the deeds of men which a person desires to do, he may, whether good or evil.
Therefore, [Deuteronomy 5:26] states:
"If only their hearts would always remain this way." From this, we can infer that the Creator
does not compel or decree that people should do either good or bad. Rather, everything is left
to their [own choice].